קשר עין גליון 281 - ירחון ארגון המורים - יולי 2018

נעם ליפשיץ מורה להיסטוריה ולחינוך מיוחד בתיכון לאמנויות בירושלים הוראה חווייתית של מקצוע ההיסטוריה ניסיון בהוראת היחידה של ההוראה החלופית בנושא: “אנשים רגילים בעידן של קיצוניות״

שיטות הלימוד המקובלות הן יחידניות. אין כמעט לימוד קבוצתי, וגם אם פה ושם הוא מתקיים, אין הוא עומד למבחן הבגרות. חשוב לומר שבעולם שמחוץ למערכת החינוך עבודת צוות היא הצורה הנפוצה, והערכת האיכות היא של התוצר המשותף, ולא של הישגו האישי של כל פרט. לבסוף, אווירה אמפתית ומפרגנת היא אווירה המשפרת מוטיבציה, ברוב המקרים, בוודאי עבור תלמידים רוויים בחוויות כישלון. אותה יש ליישם בהתייחסות רצינית וקשובה לתלמיד, ליכולותיו ולפוטנציאל הגלום בו. מחנך חייב להבטיח כל הזמן שלתלמידו יש דרך פתוחה להתקדם, ושהוא מבחין בה. תוכנית העבודה – הערכה חלופית הערכה חלופית מאפשרת לבית הספר גמישות רבה בתוכני הלימוד, בצורת הלימוד ובדרכי ההערכה. לכן בחרתי בה כזירת הפעולה העיקרית שלי בלימוד אחר. היות שבהערכה החלופית אנו עוסקים בתחילת השנה, דפוסי עבודה שנרקום ישמשו אותנו בהמשך השנה, כשנשוב ללמוד לבחינת הבגרות הרגילה. לתיכון לאוֹמנויות תוכנית הערכה חלופית משותפת למקצועות הספרות וההיסטוריה, שכותרתה: “אנשים רגילים בעידן של קיצוניות״. היא מאפשרת לחקור תופעה קיצונית מתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה, לבחון את מאפייניה, ולהראות צורות שונות של התנהגות אנושית בתוכה. המוקד הוא המרכיב האנושי בסיפור. כל תלמיד נדרש לבחור ספר קריאה שישמש אותו כמקור מידע נוסף על חומר הלימודים ההיסטוריוגרפי הרגיל. ספר קריאה המספר סיפור פיקטיבי, מוסיף היבטים שחומר הלימוד הרגיש אינו נוגע בהם, רגשות, מחשבות וכיוצא באלה הבונים נדבכים משמעותיים במציאות החיים, שלא מוצאים דרכם למחקר ההיסטורי. בנוסף יוצאים התלמידים ליום הדרכה ביד ושם, כותבים בחינת אמצע יחידה, ומגישים

השנה, לאחר שנים של עבודה עם תלמידים לקויי תקשורת בבית הספר, חזרתי ללמד כיתה לבגרות בהיסטוריה, בתיכון תלמידים 15 לאוֹמנויות בירושלים. כיתת הלימוד שלי כללה בעלי לקויות למידה מאובחנות. את רובם פגשתי השנה לראשונה כמורה. את ניסיוני זה אני רוצה להציג כאן. הנחות יסוד בחינת הבגרות בהיסטוריה היא בחינת ידע יחידנית. היא בודקת את יכולתו של תלמיד ללמוד נרטיב היסטורי הנבחר בידי המדינה. הנבחן נדרש להראות ידע בישיבה לבד מול טופס הבחינה והתמודדות עם שאלות ידע אחידות לכל תלמידי החינוך הממלכתי. לתלמידים בעלי לקויות מאובחנות ניתנות התאמות היבחנות, אך ככלל אופי הבחינה אינו משתנה. תלמידי חינוך מיוחד מתקשים, בדרך כלל, בלימוד קוגניטיבי. לימוד כזה, המבוסס בעיקר על טקסטים אינפורמטיביים, אינו מדבר אליהם. ניסיון העבר אינו מוצלח, בדרך כלל, ולכן מתלווה ללימוד ולבחינות תחושת חרדה מכישלון ידוע מראש. ההצלחה נמדדת בציוני בחינות, והיא כרוכה במאמץ לשנן ידע, וברכישת יכולת לבטא את הידע הזה לצורך השגת ציון גבוה. אין כל הוכחה שלימוד כזה יעיל לטווח ארוך. לרוב לא יוכל התלמיד לשוב ולכתוב את אותה הבחינה חודש לאחר שנבחן לראשונה. הניסיון מלמד שחוויה רגשית משמעותית “צורבת״ עצמה בנפש. לימוד משמעותי, בר קיימה,

מחבר לימוד קוגניטיבי לחוויה רגשית משמעותית. לכן, לדעתי, יש לעצב את שיטת הלימוד כך שתחבר את התוכן לחוויה. היבט אחר הוא שאין בבחינה מקום לעבודה קבוצתית, ולכן גם

34