קשר עין גליון 281 - ירחון ארגון המורים - יולי 2018

קוראים מגיבים

:279 תגובה למאמר של לילך דוברובנסקי מגיליון ובו הרהורים “משבר האמונה בעקבות השואה” שנלוו לתהליך כתיבת ספרה על מקומו של בורא עולם בשואה

קשר למורים שלנו 44

קראתי את דבריה בעיון רב, והתחלחלתי למקרא הרעיונות שהועלו בהשפעת יצירתו של יעקב ברזילי. על פי שיחותיו יש להניח שאין חס ושלום אלוקים כי אילו היה הרי הוא מת עם היהודים שהושמדו בתאי הגזים כי היה כנראה באחד הקרונות. מסכים אנוכי עם המחנך והמורה דוד אברהמי, שכותב שאין מקומן של דעות כפרניות כאלה בכתב עת 280 בגיליון המיועד למורים ומחנכי העם. אנוכי, ששימשתי מורה ומחנך בארבעה עשורים בחינוך העל יסודי הכללי, נשאלתי באחד השיעורים על ידי אחד התלמידים: ‘כיצד אתה, כאדם דתי, חי עם השואה?’ ואכן, הייתה זו שאלה נוקבת כי כמעט כל משפחת הוריי ע”ה נספו בשואה, והינני מבכה אותם יום יום, ועובדה זו פוגעת גם בנשמתי. זכורני שעניתי כך: מרגע שפוקח אנוכי את עיניי עד עלותי על משכבי חי אני בקושי עם מצב זה. הילדים הסתפקו בתשובה זו, ולא שאלו עוד שאלות מסוג זה. מאידך גיסא איני מסכים גם עם דעתו של אברהמי המובעת . הוא טוען שגם החכמים והנביאים לא ידעו 280 בגיליון להסביר על מה אבדה הארץ בגלות הראשונה עד שנודע הדבר בנבואה מפורשת. כמורה לתנ”ך, איני מכיר אף נבואה מפורשת בפרשיות התוכחה בתורה המנבאת שתינוקות אשר לא חטאו יושלכו לתאי גזים ולכבשני אש כאשר קיים בורא עולם שהוא אלוקי הצדק והרחמים. עם כל הכבוד לרב קרליץ, שביאר ש”מושגי האמונה והביטחון... משמעם שכל הנעשה תחת השמש נעשה בהכוונה” – הרי בכך הוא תם ולא פירש. האם זו חוצפה מצידנו לקבל הסבר מניח ָ ס

את הדעת לכל מהלך היסטורי? כופר אנוכי כפירה מוחלטת ברעיון המובא בסיפא דבריו של מר אברהמי “...הנושא לבירור הוא לא ‘איפה היה אלוקים בשואה’ אלא ‘איפה היה האדם בשואה’ “. אולי אסיים בפסוק שבתורה “הנסתרות לד’ אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם’ [דברים כט, כח]. וד”ל. בכבוד רב משה בודק