קשר עין גליון 287 - ירחון ארגון המורים - מרץ 2019

קרן שקד

עיקר החינוך עירור שאלות האדם ריאיון עם פרופ’ ישעיהו תדמור עם צאת ספרו החדש לאור: ”? חינוך – מהו לי “

מחבריי היו מהבולטים בשכבה, עם כמה מהם נהגנו לקיים שיחות פילוסופיות ושיחות נפש לתוך הלילה. הם כנראה זיהו בי פוטנציאל שביטויו עוכב בגלל התבגרות מתמהמהת. איך אתה רואה את מערכת החינוך היום? החינוך איבד את רוח החינוך. גם מקרב בתי הספר שרמת הלימוד בהם גבוהה, נמצא רבים שנעדרת בהם הרוח, נעדרת בהם החוויה החינוכית. בעיני תלמידות ותלמידים רבים נתפס הלימוד כסתאם, לכל היותר כמשרת צרכים המבטיחים הצלחה בהמשך לימודים. השתלטה על החינוך התפיסה של כלכלת השוק. החינוך מוגדר במושגים של תחרות, הישגים מדידים, תכליתיות להצלחה כלכלית. בתי הספר הפכו לחרושת של בחינות. מה שאיננו משרת את הבחינות – תפל. הצטמצמו מאוד המקצועות ההומניים. ממילא נפגעת השוויוניות; מצטמצמות הרגישויות כלפי החלשים, השונים. בתי הספר הממלכתיים הלא דתיים

איזה תלמיד היית? בארבע השנים הראשונות, א’ עד ד’, למדתי בבית ספר דתי בחיפה, “נצח ישראל”. נחשבתי בו לתלמיד מצטיין. ביה”ס הזה היה מיושן מאוד בשיטותיו, עדיין נהוג היה שמורה מכה תלמיד שסרח בעיניו. הוריי העבירו אותי ממנו לבית הספר הריאלי. המשפחה הייתה ענייה, אבי עבד בדפוס, הרוויח מעט, שכה”ל שלי היה גבוה ממשכורתו. הוריי תלו בי תקוות, היו בטוחים שאצטיין וכך גם אזכה למלגה, אבל אכזבתי אותם מאוד, גם את עצמי. הייתי תלמיד חלש. ציוניי בלימודים היו גרועים. גם לא הייתי רציני, הייתי די שטחי, לא ממש התעניינתי בדברים. צחוקים וכאלה. גם הייתי שקוע באהבה. ההתבגרות הייתה איטית. כתבתי על כך בהרחבה ב”חינוך – מהו לי?” הינה פסקה מתוך הספר: כתלמיד הריאלי גרמתי עגמת נפש להוריי. הם היו גאים בי, הבן יקיר להם, ותלו בי תקווה גדולה – לחינוך טוב ולרכישת השכלה כבסיס להצלחה. הם היו בטוחים שילדם, שהצטיין בלימודים ושהכול ראוהו כחכם וכבעל רצון להישגיות, ותם ָ לבטח ישגשג בלימודיו במוסד ששמו הלך לפניו. להו נכזבו, חשו חסרי אונים ולא ידעו אנה הם באים. ליום הורים הם היו באים לבושים במיטב מחלצותיהם, ומול המורים הנחשבים של הריאלי ניצבו שפופי ראש, אבי בפנים חתומות, אמי כנועה, שותקת, גם משום שהעברית שבפיה הייתה משובשת, אף שניהלה גנון, ועל פניה חיוך שנועד צות. ואז שמעו שבנם ישעיהו “אינטליגנטי, יש בו יכולות, ַ לר והוא איננו טיפש”, אך הוא עצל ומפריע. הייתי תלמיד חלש עד לסיום הלימודים, בכיתה י”ב, אפילו נכשלתי בשתי בחינות חשובות – מתמטיקה ואנגלית – שהשלמתי בצה”ל. אבל הייתי פעיל בצופים, ובמיוחד ,1952 – 1950 , בגדנ”ע, שנחשב מאוד באותה התקופה ובמיוחד בריאלי. אוסיף שאף שהייתי חלש בלימודים, כמה

28