קשר עין גליון 287 - ירחון ארגון המורים - מרץ 2019

רציתי לחזק את הדברים. בית הספר מתייחס אלינו חמדה: כל כך יפה ובאהבה, דואג לנו, אפילו כיבוד מכינים לנו. .2003 עד 1960 - הייתי רכז ספורט של יהוד מ עקיבא: אחרי שפרשתי, אחותי גילתה לי את דבר הקבוצה, ומאז אני “פאסאר לה אורה” [ביטוי בספניולית הנושא את המשמעות של להעביר את הזמן]. אני גם מתנדב יום בשבוע במועדון לקשיש. ילדיי למדו פה בתיכון, ובתי, שהיא מורה, עבדה פה. שולה: אנחנו גאים מאוד בבית הספר. השיעור מסתיים בשירת “אברהם אבינו”, אותו מתחיל לשיר המנהל חיים בדש, שמתברר שהוא עצמו דובר ספניולית, ויוצאים להפסקה. קצת שמש, קצת קפה, קצת שיחות עם הצעירים, ובא המורה לקולנוע ואוסף אותם לשיעור הבא. למרות שהתוכנית היא לשנה אחת, כולם רוצים ומבקשים להמשיך, ואפילו ביקשו יומיים בשבוע. לדברי קלרה, נציגת העירייה שאחראית על הכיתה גם מול המשרד לאזרחים ותיקים, מספר בקשות ההצטרפות ללימודים הללו הולך וגדל מדי שנה. ובסיום השנה? מקבלים תעודה, כמובן, בטקס בהשתתפות ראש העיר וצוות ביה”ס. לסיכום הביקור מציין חיים בדש שלבתי ספר נוספים בארץ יש כיתת ותיקים, אבל “שלנו הכי טובה”. המורים בוחרים את נושאי הלימוד, על פי מה שקרוב לליבם, דבר שגורם להם הרבה נחת; זו הוראה לשמה בלי ההתמודדות הנדרשת מהם בכיתות הרגילות; כל שנה אחת מכיתות י”ב מאמצת את כיתת הוותיקים והם משתתפים במגוון פעילויות משותפות

העיר בשמחה שזו הפעם הראשונה שהוא מצלם תלמידים בלא שיידרש אישור הורים. שאלנו את התלמידים הבוגרים מה הם מפיקים מהתוכנית, והתשובה הכללית הייתה עניין, עיסוק, מפגש עם צעירים. לא למדתי בעבר י”ב שנים כי ההורים לא נתנו לי. פנינה: כששמעתי על כיתת הוותיקים, מייד נרשמתי. כאן אני לומדת ומקבלת ידע כללי. אני מאוד נהנית. השנה הכניסו גם קולנוע וזה מעשיר מאוד. תמיד נהניתי להיות במסגרת לימודית, ולמדתי ככל עפרה: שיכולתי. מאז הגעתי לפה אני מרגישה צעירה ומכובדת, במיוחד כשיש לנו מורים כאלה. אני גאה ללמוד פה ואני משתפת את נכדיי בנושאים עליזה: שלמדתי. הם מלמדים אותי ואני אותם. הנכדה שלי תהיה עוד מעט בכיתה ט’ ותלמד פה בבית הספר. ברקע דבריה של עליזה נשמעים קולות נוספים: הבת שלי למדה פה, שלושת ילדיי למדו פה, הנכדים שלי כאן. למדתי פה בתיכון בזמן המנהל משולם. עשיתי ציפורה: פה בגרות. באתי וראיתי שנחמד לי. יש דברים חדשים כמו קולנוע, שפת סימנים. מאוד מעניין. היה לנו טקס ט”ו בשבט עם הצעירים. שאלו לדעתנו, עפרה: ענינו. אחת הבנות ניגשה אליי אחר כך ואמרה שהתשובה שלי נתנה לה מטען רב. החיבור עם הצעירים והקשר הבין-דורי נותן לנו רבות. אמרתי להם שזה לא מובן מאליו שקיבלו אותנו ככה בטקס ט”ו בשבט. הם שאלו איך חגגנו בט”ו בשבט כשעלינו ארצה. הסברתי שכאשר הגענו מעירק, והיינו במעברה, לא היו פירות, ולכן קטפנו, באישור, תפוזים מהפרדס הסמוך, והיה לחם שחור טעים מאוד - וזה היה החג. הגעתי לארץ מרוסיה, וכל השיעורים כאן מגלים לי נלי: עולם חדש שלא הכרתי – שיעורי התנ”ך והספרות מגלים לי דברים שאני שומעת עליהם לראשונה.

35