קשר עין גליון 289 - ירחון ארגון המורים - מאי 2019

יוני אלבז

בית הספר למדעים ואומנויות, עירוני א’ - מודיעין

הלימון של תולי תולי שנשאר לבדו לאחר השואה זכה להנצחה מרגשת לאחר לכתו

היום, לאחר שבועיים שלא הופיעה נפש חיה בחצר בית האבות, עלתה סוף סוף שמש נדיבה, שהבטיחה מנת חום לכל קשיש שיתפוס מקום על אחד מהספסלים הניצבים בחלק שטוף הקרניים של החצר - והזריזים שבהם עטו על ההזדמנות הנדירה והופיעו בחצר כמי שבאים לאירוע נדיר. יש ההולכים בגפם, יש הנשענים על הליכונים, ויש המניעים עצמם מתוך כיסאות הגלגלים. במרכז החצר, בחלקת עשבים פרועים שהיו פעם דשא ירוק מקושט בפרחים, שורד עץ לימון שגזעו הדק נואש מהניסיונות לשמור על זקיפות קומה. עובד התחזוקה הבחין בסכנה האורבת ללימון, וקשר את הגזע בתחבושת אלסטית לקרש עבה שתקע באדמה. מראהו הכפוף, הנתמך במקל, הקנה ללימון מעמד של מוזנח כאילו היה דייר בבית האבות. ורק כמה לימוני בוסר זעירים, שנתלו מגבעוליו, הסגירו את זהותו. תולי נשען על מקל אלומיניום פשוט, סורק במבט איטי את החצר. הבוקר לא קר והוא יוכל ליהנות ממעט השעות שבהן השמש תאיר את החצר. הוא עומד על מקומו, מתעלם מהקשישים האחרים, ומביט בחיבה בחתולים הסועדים את שאריות ארוחת הבוקר מתוך גביעי יוגורט וביונים המנקרות קרעי לחם. על גופו תלוי ז’קט אפור ורחב ממידותיו הילדותיות. הז’קט מרופט ומוכתם בשיירי אוכל. מכנסיו רחבים בהגזמה. לרגע דימיתי אותו לדחליל העומד בקצה הגינה. תחבושת רחבה מודבקת בפלסטר שקוף ממצחו עד האוזן ומכסה את עינו הימנית. משקפי שמש כהים גולשים

על אפו ומשווים לו מראה של ילד בתחפושת. על ראשו כובע קסקט אפור, שמוט על צד התחבושת. תולי עדיין לא שב לבדו, כתמיד, על ספסל מרוחק, ֵ החליט מה יעשה. האם י יעשן בדל סיגריה של בוקר בתקווה שאיש לא יבקש לגנוב ממנו שאיפה? לאחר כדקה הוא מתחיל ללכת בצעדים זהירים. תחילה נועץ את המקל, מבטיח את הצעד הבא, ומושיט רגל אחר רגל. אך הפעם, בניגוד לצפוי, הוא יורד מהשביל ומתקדם לתוך סבך העשבים שצמח פרא מאז גשמי החורף. המקל מסתבך בעשבים, אך הוא מפלס שביל ונזהר ביותר כמו מי שהולך על קורה צרה. משהתקרב אל הלימון, הוא מייצב את שתי רגליו, נשען על מקלו ביד אחת, ומושיט יד רועדת לעבר הלימון. אך גם משהתרומם על בהונותיו, הלימון נותר רחוק ממנו. הייתכן שלא אמד נכון את המרחק אל הלימון בגלל ניתוח הקטרקט שעבר לפני כמה ימים? הוא נועץ מבט כעוס בקבוצת הקשישים הצופים בו בלעג מהספסלים. אך הוא נחוש לטמון מלכודת ללימון. הוא מחזק יציבתו, מניף את מקל ההליכה, ומכוון להכות את הענף. חלק מהמכות מצליחות לזעזע את הענף. הלימון מתנדנד במעגלים מעל ראשו, והוא מתפלל שהלימון ייכנע וינשור. חלק מהניסיונות מתפספסים, המקל מחטיא ומכה באוויר, יציבתו מתערערת, והוא נהדף בצעד קל קדימה, כובע הקסקט כמעט צנח מראשו, במזל נמנע מנפילה. מספסל המלעיזים התגברו קולות צחקוקים צרודים שאיימו להוציא אותו משיווי משקל. תולי נעץ בהם עין מזלזלת,

24