קשר עין גליון 290 - ירחון ארגון המורים - יוני 2019

התנ״ך הוא המסד התרבותי של החברה היהודית

ואולי של העולם המערבי בכלל, על כן חשיבות לימודו עצומה; “להאהיב״ את התנ״ך על התלמידים - זה אמצעי בלבד; המטרה היא שהתלמידים יכירו את התנ״ך, את עושרו הלשוני ואת מסריו

בתיכון רשאי שלא ללמד נושא זה, ונמצאנו כי תלמידים יכולים לסיים שלוש שנות לימוד בתיכון בלי לקרוא ולו פרק נבואה אחד. היכולת “להאהיב״ את לימוד המקצוע תלויה לא בתוכנית הלימודים, אלא בעיקר במורה, ואף כאן לא תמיד יש ערובה להצלחה. אני “אני יודע: נזכר במילותיו של עמוס עוז ז״ל: אי-אפשר ‘לחנך לאהבה׳. לא ‘לחנך לאהבת הזולת׳, לא ‘לחנך לאהבת המסורת׳, לא ‘לחנך לאהבת הארץ׳ ולא ‘לחנך לאהבת הנוף׳. באהבה אפשר להדביק את הזולת, לפעמים. אהבה אפשר לעורר, לפעמים, אבל לא ביד רמה ולא בזרוע נטויה ולא בחמת זעם, אלא (עמוס עוז, מתוך הלך נפש של הדדיות״ “אהבת הארץ״). תפקידם של מורי התנ״ך בישראל של המאה הוא קשה ומאתגר: “להנגיש״ טקסט 21 - ה קדום ומורכב לבני הנוער, להפוך אותו לנוכח בשפתם ובהווייתם. דרכים חדשות ויצירתיות להשגת מטרה זו הן הכרח, אך אסור שהן יהיו על חשבון הטקסט עצמו, על קשייו ומורכבותו.

כן חשיבות לימודו היא עצומה. ואולם אסור שנתבלבל, “להאהיב״ את התנ״ך על התלמידים - זה אמצעי. יעיל וחשוב, אומנם - אבל אמצעי בלבד. המטרה היא שהתלמידים יכירו את התנ״ך, את עושרו הלשוני ואת מסריו. בכך אין מקצוע התנ״ך שונה ממקצועות אחרים הנלמדים בבית הספר: בהוראת מתמטיקה, למשל, המטרה הראשונה היא שהתלמידים ידעו מתמטיקה – גם אם לימודה נעשה מתוך אהבה וחדווה וגם אם לא. נדמה לי שבלבול שכזה, בין אמצעי למטרה, קרה בהעמדת התוכנית החדשה בתנ״ך. בשם הרצון “להאהיב״ הוצאו מהתוכנית נכסי צאן ברזל. על פי תוכנית זו, תלמידינו לא ילמדו בתיכון את פרקי ההיסטוריוגרפיה. לא על פילוג הממלכה, לא על מאבק אליהו במלך ובנביאי הבעל, לא על חורבן ממלכת ישראל וגלות עשרת השבטים, לא על המרידות היהודאיות בשלטון הזר ולא על חורבן המקדש ורצח גדליה. הכותב ציין בדבריו את “חזונות הנביאים״ - ואולם גם נושא הנבואה הורד מחזקת חובה לחזקת רשות. מורה

31

Made with FlippingBook flipbook maker