קשר עין גליון 290 - ירחון ארגון המורים - יוני 2019

הגעגוע שלי היה לעולם האבוד של סבתא שלי... הבנתי שמוטלת עליי חובה לכתוב את החיים ם, צבע וריח ֵ ם“. לתת ש ָ של “ש לדמויות. לאפשר להם חיים אמיתיים; יש דברים שצריכים קודם כול להיכתב

הבחירה הנרטיבית הייתה סיפור המסופר בשני קולות, סבתא ונכדה, שם וכאן, כי בסופו של דבר ה“שם“, הזיכרון החסר, משפיע על ה“כאן“ של כולנו. מעצב את חיינו כפרטים וכחברה. אחרי עשר שנים של תחקיר וכתיבה נולד הרומן ההיסטורי “הקשה של הלחם“ בהוצאת כנרת - זמורה ביתן. פרופ׳ יגאל שוורץ, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון ועורך הספר, אמר עליו: “זה ספר חשוב. הייתי דורש ממשרד החינוך להכניס אותו למערכת החינוך. למה הוא חשוב? כי אנחנו עם קטוע. אין דור אחד שממשיך את הדור השני. הספר יוצר גשר בין דור אחד לדור אחר. הוא סוג של תחבושת שבא לתקן שני שברים של החברה שלנו תוך שהוא מספר סיפור שטרם סופר ברמה של רגישות, צבעים, ריחות ואהבות. ספר שנכתב מרחם אל רחם“. עכשיו, כשהספר בחנויות, אני יכולה לחזור לחדר העריכה, להשלים את הכנת הסרט ההוא, ולקוות שהספר יגיע לכמה שיותר קוראים, ולכמה שיותר תלמידים, שיוכלו להתבונן דרכו אל העבר ואל השפעתו של העבר על חייהם בהווה.

שלהם, שחיה במקום כמאתיים שנה, נספתה במלחמה בלי להשאיר ציון. בלי להשאיר משהו שאפשר לזכור. בשלב מסוים בעריכת הסרט על הלחם (“הייתה לי דמעתי לחם“, שם זמני) הבנתי שאני מחפשת את הגעגוע שסבתא שלי הורישה לי בשתיקותיה ובסיפוריה המקוטעים. געגוע לטעם הלחם הפולני. לטעם החיים. הבנתי שמוטלת עליי ם, צבע וריח ֵ ם“. לתת ש ָ חובה לכתוב את החיים של “ש לדמויות. לאפשר להם חיים אמיתיים. וכאן נולד בי צורך לעצור את עריכת הסרט ולהתיישב לכתוב. הבנתי שיש דברים שהגיבורים שצילמתי כאן, הישראלים, אינם יכולים לספר - וגם לא המצלמה. יש דברים שצריכים קודם כול להיכתב. דברים שיש לתת בהם את הנשימה הנכונה בין הפסיקים כדי לתת לאהבה האנושית לפרוח; וכמו שנאמר על ידי אחד מגיבורי הספר: “אהבה היא לא כיכר לחם, היא אף פעם לא נגמרת“. התחקיר, בניית הדמויות וצירי העלילה אפשרו לאנשים שלא הכרתי להיות אהובים, לנצח. לחיות בלבבות של הקוראים.

41