קשר עין גליון 292 - ירחון ארגון המורים - ספטמבר 2019

ד"ר משה גרנות

לשעבר מפקח כולל על בתי ספר על יסודיים במחוז תל אביב

הצעה לשיטת הוראה המבוססת על שאלות תלמידים תחליף לפינג פונג השאלות והתשובות

בהסתייגות מצידם - ולא משום חוסר רצון להיטיב את כי (המוצדקת, לדעתי!) ההוראה, אלא משום התחושה ביצוע ההצעות השונות של הגופים האלה (הוראה יחידנית, הוראה בקבוצות על פי רמות התלמידים או על פי דרכי הלמידה של כל תלמיד ותלמיד וכד') כרוך בטרחה אדירה ובבזבוז בלתי נסלח של זמן: מה שניתן ללמד בשיעור שיעורים 5- פרונטלי אחד, למשל, לא ניתן להספיק אפילו ב בשיטות האלטרנטיביות, ולכל שיעור בלתי אפקטיבי כזה מערכי שיעור לפחות! קשה מאוד 5 צריך המורה להכין לשכנע מורה, המכין תלמידים לבחינות הבגרות, להסכין לבזבוז סיטונאי כזה של זמן. אך המורה המצפוני (ולמרבה המזל, מרבית המורים הם מצפוניים) חש תחושה עזה של החמצה לאחר שיעור שהושתת על שאלות ותשובות. הוא הרי השופט המהימן ביותר למעשיו ולמחדליו, כי הוא מקבל משוב מיידי מתלמידיו. על פי הרוב, יובילו שיעורים כאלה לחוסר סבלנות ולחוסר עניין מצד התלמידים, ויסתיימו בהפרעות. המורה, בתסכולו, מוסיף שאלות בית על החומר שהוא התכוון ללמד, ולא הספיק "באשמת תלמידיו", ובסופו של דבר, הוא נזקק לעזרת הממונה על המשמעת או המנהל. המורה חש בליבו פנימה כי התקלה קשורה בעיקר בו, וכי התלמידים לוקים לא אחת באשמתו, אך באמת ובתמים, אין הוא רואה דרך סבירה לצאת מן המצר. הנושא הזה מורכב מכדי שניתן יהיה לרפאו על נקלה. לכן לא אתיימר שאני עומד עתה לגלות לקורא את כבשונו של

בלי שיודו בכך מפורשות, בפועל חוברים רבים מהמורים למקצועות ההומניסטיים אל מתודת ההוראה הנגישה ביותר: הם שואלים את התלמידים שאלות, מבול של שאלות, כדי שיתרכזו בחומר, כדי שלא יירדמו, כדי שיחשבו - והמחשב, וגם המצגות המתוחכמות, למרבה הפליאה, לא הביאו לשינויים מהותיים מבחינה זו. הרוב המכריע של שיעורי ההומניסטיקה הם שיעורים פרונטליים, וההפעלה היחידה בהם מסתכמת בכך שהמורה שואל את התלמידים על חומר שנלמד ועל חומר שלא נלמד. כל שיטה אחרת, המוצעת להם על ידי האוניברסיטה, הפיקוח, מדורי ההשתלמות ועוד, מתקבלת

26