קשר עין גליון 292 - ירחון ארגון המורים - ספטמבר 2019

עולם, אך אני מאמין כי יש בהצעה שאביא להלן, הצעה המתבססת על ניסיון רב בהוראה ובצפייה בשיעורים, כדי להקל על המורה את עבודתו וגם להראות לו עוד דרך ללמד שיעורים מעניינים. חסרונותיה של שיטת השאלות-ותשובות הרגילה לפני שאגש להצעה עצמה, אני מבקש להצביע על מה שנראה בעיניי כמקור התקלה, הלוא היא האמונה, הנטועה עמוק בלב המורים, כי שאלות מפעילות את התלמידים. לדעתי, אין טעות גדולה מזו: שיטת השאלות והתשובות ("הפינג פונג") משתקת את הנטייה הטבעית לרצות לדעת. השיטה הזאת נוטעת בתלמיד את התחושה כי את השאלה הטובה והנכונה ישאל המורה, ואילו הוא, התלמיד, אמור להמתין כל פעם מחדש לשאלה ה"נכונה" הבאה. כל זה, כמובן, "במקרה הטוב". במקרה הטוב פחות, התלמיד הממוצע ישתדל "לנוח" בין שאלה לשאלה, תוך שהוא מייחל בליבו כי יימצא ה"פראייר" שייענה לאתגר שהמורה מציב. כדי לעורר את ה"נרדמים", נוהג המורה לחזור על שאלתו פעמיים ושלוש, ואף יותר, והתלמיד, בדרך הטבע, חש כי ה שניתנה לו "לחשוב" הולכת ומתרחבת, ומשום כך ָ כּ ְ ר ַ הא גם "מנוחתו" ארוכה יותר ויותר. ואם קורה "מקרה הביש" שהמורה מחליט להפנות את שאלתו אליו ישירות, הרי תמיד יוכל לבקש כי המורה יואיל לחזור על השאלה פעם נוספת - וכך הולך ומצטמצם זמן החשיבה של התלמיד בכיתה לכדי דקות ספורות בשיעור. אך לא רק זאת, השאלות מעוררות בחלק לא מבוטל מהתלמידים עוינות של ממש כלפי השואל; שהרי באמת קשה להבין איך תלמידים מצליחים להחזיק מעמד ביום לימודים ששעות רבות במהלכו הם נשאלים אינספור שאלות. הרי אין להם מנוס מלהיות נוכחים בכיתה (חוק חינוך חובה, לחץ ההורים, מוסכמות החברה), ושם מציקים להם בלי הרף בשאלות. ניזכר נא באירועים חברתיים שהשתתפנו בהם (מופעים, הרצאות, ישיבות וכד'), וניאלץ להודות כי האירועים שהלחיצו אותנו הכי הרבה היו אלה

בהם נשאלנו שאלות. במקרים אלה אנחנו חשים ממש נעלבים על כך ששואלים אותנו שאלות, "כאילו היינו ילדים קטנים". האמת היא שגם "ילדים קטנים" שונאים שאלות, אך הם כפויים להישאל מן הגן ועד האוניברסיטה! מה הפלא אפוא שכל מוצא מהמצוקה הזאת (נמנום, הפרעה, בריחה, קבלת עונשים...) עדיף בעיניהם מהמשך השהייה בכיתה? לדעתי, יש גם אספקט לא מוסרי בשיטת השאלות; הרי לא מי שאיננו יודע שואל את מי שיודע, אלא מי שיודע (המורה) שואל את מי שאינו יודע (התלמיד). ולא רק זאת, המורה מייחל כי התלמיד יפליא להשיב תשובה זהה, או לפחות דומה, לזו שהוא הכין מראש במערך השיעור שלו! לדעתי, זהו מצב לא הוגן, וממש אבסורדי! מה הוא המוצא? שהתלמיד מהתיאור דלעיל - שמתבקש המוצא הוא במה ֿ שהתלמיד יוכל לראות במורה ישאל את המורה! מקור מידע. לדעתי, שיטת השאלות והתשובות משתקת את הנטייה הטבעית לרצות לדעת; היא נוטעת בתלמיד את התחושה כי את השאלה הטובה והנכונה ישאל המורה, ואילו הוא אמור להמתין כל פעם מחדש לשאלה ה"נכונה" הבאה

27