קשר עין גליון 292 - ירחון ארגון המורים - ספטמבר 2019

איך עושים זאת? איך גורמים לכך שהתלמידים ישאלו את מוריהם שאלות, ואלו אף תשתלבנה, במעט או בהרבה, בתוכנית הלימודים ובציפיות של המערכת? נדמה לי שיש בידי פתרון, ונדמה לי כי הוא ישים, ולו מן הטעם שהדרך הזאת נוסתה בהצלחה בעשרות שיעורים לדוגמה שהדגמתי לעיני מורים ואנשי חינוך אחרים באזור פיקוחי במחוז תל-אביב, בכיתות ברמות שונות. והרי ההרצאה בקווים כלליים: ראשית, מחלקים לתלמידים את הטקסט שעליו ייסוב השיעור (שיר, סיפור, מקור היסטורי, מסה פילוסופית וכד'), ומבקשים מהם לרשום במחברת את השאלות שהם מבקשים לשאול את המורה כדי שיוכלו להבין את הכתוב. בזמן קריאתם עובר המורה בין השולחנות ומציע עזרה לתלמידים מתקשים. אחר כך, תוך כדי בדיקת עבודתם של התלמידים, בוחר המורה את השאלות שלדעתו צריכות להידון בכיתה, ושולח את מחבריהן לרשום אותן על הלוח. לאחר מיון קצר של השאלות הרשומות על הלוח מחליט המורה על אילו מהן הוא עונה במקום ועל אילו מהן יכולים התלמידים לענות בעצמם על פי הידע שצברו או על פי השכל הישר. המורה, כאמור, בוחר את השאלות המתאימות ליעדיו, וכך הוא נמנע מגלישות חסרות שחר. השיטה הזאת אף

איך גורמים לכך שהתלמידים ישאלו את מוריהם שאלות, ואלו אף תשתלבנה, במעט או בהרבה, בתוכנית הלימודים ובציפיות של המערכת?

מאפשרת "לביים" שאלות מטעמים חברתיים: המורה יכול "לתקן" את שאלותיו של תלמיד חלש, שאיננו נוהג להשתתף בשיעורים הפרונטליים, ולבקש ממנו לרשום אותן על הלוח. דרך זו בוודאי פוגעת פחות מהערה גלויה על חוסר השתתפות בשיעור. השיטה שתוארה ברשימה זו* איננה מתיימרת להביא "גאולה שלמה", אך היא בהחלט פועלת. היא מקילה על המורה את עבודתו בכיתה, איננה בזבזנית במשאבים ובזמן, וגם איננה מטילה עליו מטלות מכבידות. אני מאמין שהיא גם הוגנת יותר כלפי התלמידים, ומרגיזה אותם פחות. צריך להיות נכון לחשוב אחרת, וההשקעה, שאיננה גדולה מדי, משתלמת.

* את פירוט השיטה ניתן למצוא בספרי "עם הפנים אל המורה", 74 - 70 ' , עמ 2002 הוצאת ירון גולן

28