קשר עין גליון 292 - ירחון ארגון המורים - ספטמבר 2019

יוסי דיין

עם הפנים לערכי ישראל! תגובה למאמר של מורן מרקוס בר: "עם הפנים למזרח? על הספר 'ללמוד מהמזרח – 290 מזרחיות, חינוך ותיקון עולם' מאת ד"ר ניסים אבישר", שפורסם בגיליון

קשר קוראים מגיבים 34

ראשית, אציין שאני לא דוחה שום מקור (תרבותי או גאוגרפי) שניתן ללמוד ממנו. אבל אנחנו, בני ישראל, יהודים היננו - לא מזרחים ולא אשכנזים, לא אירופים וגם לא אסייתים, והבאנו לאנושות מהפכה תרבותית ותפיסתית. ידוע על משפחה ובה חמישה אחים שעם חורבן הבית הראשון הובלו שבויים לבבל – ומשם התפזרו צאצאיהם: אחד עלה לגדולה בתלמוד תורה בישיבת פומבדיתא, אחר הגיע לאספהאן באירן, ושלושה נדדו לאסיה הקטנה (בחלקה המערבי של טורקיה, הנקרא גם אנטוליה) – ומתוכם אחד השתקע בטורקיה של ימינו, אחר הגיע לצפון אפריקה (למרוקו) והשלישי נדד לדרום גרמניה- צפון צרפת (אשכנז) והיה מגדולי ישיבת 'קהילת וורמייזא'. כולם היו אחים מאב אחד. כל האחים יצאו לשליחות, שנועדה להם מקודם. מטרת ל- ָ ךָ כּ ְ כוּ ב ְ ר ְ ב ִ נ ְ השליחות הוצגה לפני שלושת האבות: "ו ךָ"׃ (בראשית כח, יד). ואכן, ֶ ע ְ ר ַ ז ְ ה, וּב ָ מ ָ ד ֲ א ָ ת ה ֹ ח ְ פּ ְ שׁ ִ מ יודעים אנו כיום שלאומים הושפעו מבני ישראל והתברכו בם – עמים אחרים ברחבי העולם משבחים את תרומתם הערכית של בני ישראל ומתעניינים בסוד הישרדותם. חמשת האחים, אחרי שהשלימו את המשימה, שבים עתה הביתה ולא מזהים איש את אחיו, אבל בידי כולם אותם הערכים שבהם צוידו לפני שיצאו למשימה, אותה התורה. הערכים לא עברו סחף ולא השתנו. מי שעברו סחף וספגו יךָ ֶ ב ְ י ֹ א ְ ם ל ָ שׁ ם ֶ תּ ְ ר ַ כּ ַ מ ְ ת ִ ה ְ ו מתרבויות זרות הם האחים: " חוֹת" (דברים כח, סח) – אין 'התמכרות' אלא ָ פ ְ שׁ ִ ל ְ ים ו ִ ד ָ ב ֲ ע ַ ל השתעבדות, אימוץ הרגלים ומנהגים זרים. הגיע הזמן שנפנים את עצם הדבר שאנחנו לא מזרחים או ספרדים וגם לא אשכנזים - אלא בני ישראל, היהודים שהופצו לכל הרוחות והיום שבים הביתה, כאשר בידיהם אותה התרבות הנעלה, מלפני שיצאו לשליחות - קובץ

הערכים שגרמו מהפכה בקרב האנושות. התרבות המקורית שלנו גדושה בערכים אוניברסליים, עימה יצאנו ועימה שבנו כולנו. אם יש הבדל, הוא לא במהות אלא בדברים חסרי ערך אשר נוספו לתפילותינו ולמנהגינו על ידי פייטנים בעלי השפעה בגלויות. הרמב"ם דוחה, בצדק, את הפיוטים השונים ואף מגנה בחריפות מיוחדת את הפייטנים (ראה מורה הנבוכים, חלק ראשון, פרק נט, ע"ע צו – צז, בתרגום דוד קפח). יש לדחות חינוך מגמתי ("מזרחיות ללא אשכנזיות", "אשכנזיות ללא מזרחיות" וכיו"ב). חובה להשקיע מאמץ רב לביסוס הערכים שלנו במערכת החינוך ולהקנות אותם לילדינו. לא ניתן להגדיר את התארים "מזרחי" או "אשכנזי" לצורך התאמת חינוך נכון - אין שום זהות בין תרבות של מי שבא מארץ אחת לתרבות של מי שבא מארץ אחרת. יש לי ידידים רבים - שמוצאם מארצות חלשות, ושגדלו במשפחות מרובות ילדים – שפעלו מתוך יוזמה, השקיעו מאמצים והגיעו לעמדות בכירות במדינת ישראל, וכל אחד תורם בתחומו תרומה ניכרת – באקדמיה, במדע, בתעשייה, בביטחון ועוד. עברנו שבעה עשורים שכללו משברים, ניסיונות והתלבטויות, הגיע הזמן שנחדל להנציח עדתיות, נחכים ונפיק לקחים. אין ים שמחייבת טיפול נפרד ִ נ ֶ ספק שלא קיימת כאן בעיה של ג או מיוחד, אלא יש בעיה של אופי וכוח הנעה לרכוש ידע - כדי לתרום לחברה ולהגיע להישגים. אני מציע שנאחד את מרצנו ואת משאבינו וניצור מערכות תמיכה בבתי הספר, שבאמצעותן יוכלו לאתר תלמידים שנתקלים בקשיים בלימודיהם, לבחון את הנושא בשיתוף ההורים כדי למצוא את הסיבות לקושי, ולטפל בקשייהם בהתאם באופן פרטני. הייתי מצפה מכל איש הוראה שיקדיש את כישוריו לאחדות העם, כי באחדותנו כוחנו ושלומנו!