קשר עין גליון 292 - ירחון ארגון המורים - ספטמבר 2019

שנה 20 הכותב היה מורה לאנגלית באוניברסיטת חיפה במשך

ד״ר ברוך רבינוביץ

קשר קוראים מגיבים 36

קריאת התנ"ך ולימודו 290 תגובה למאמר "לקרוא בתנ"ך" מאת עופר דובר שפורסם בגיליון

גם כשניסיתי לקרוא במקור את ספרי טרזן, או את ספריו ,Old Shatterhand של קרל מאי באנגלית (זוכרים את יד הנפץ?) הוא פשוט לא טרזן מלך הקופים, Tarzan of the Apes – ואני הוא בשום אופן לא דוד המלך. King David כמו ש- כבר לא מדבר על שייקספיר המתורגם. לשון התנ"ך עושה כל עלילה שבו, ובוודאי את הנבואות, למשהו מרומם ומשלהב המתנשא לרקיע. כמובן, עצם החשיפה לתנ"ך (גם אם היא נעשית בגיל מוקדם – וכאמור, כך רצוי) אינה מבטיחה שהתנ"ך ומכמני לשונו ייעשו לבשר מבשרנו. דרושים מורות ומורים המסוגלים לשלהב את הדמיון, לפתח רגישות לסיפורי התנ"ך בקרב תלמידיהם ולעודד אותה. אומנם המלאכה אינה קלה, בעיקר עקב השפעת הסביבה אשר נוטה לדכא רגשות מעודנים. מעבר לכך, יכולת שלהוב אינה תכונה שאפשר ללמד – דבר המסביר מדוע מורות ומורים בעלי תכונה נדירה זו אינם מצויים בשפע. נוכל רק לשאוף ולקוות שיותר ויותר בתי ספר יצליחו לאתר מורים כאלה.

אני מסכים בהחלט עם מר עופר דובר שבלימוד התנ"ך בבתי הספר אין לפסוח (כפי שמשרד החינוך מציע) על כלום. חשיבות התנ"ך כתעודה היסטורית של עם ישראל, וכמסכת של ערכים נעלים שקיבלו ביטוי כה נמלץ בפי הנביאים, אינה מוטלת בספק. על קשיי השפה אפשר להתגבר תמיד, גם אם היא נתפסת בעיני התלמידים כשפה "זרה". ככלות ובכלל, לימוד שפות זרות רצוי שלנו. הכול, היא שפה מאוד כשלעצמו. אך מעבר לשתי סגולות אלה של התנ"ך, ואני חוזר כאן לשלהב. לשפה, עוצמתו של התנ"ך מתבטאת ביכולתו ברם החשיפה חייבת להתחיל כבר בבית הספר היסודי. אני זוכר טוב את ההתרגשות שאחזה בי כשנקראתי לדקלם, בכיתה ג', את שירת דבורה. אפפה אותי התרוממות רוח, והגורם הדומיננטי לא היה דווקא העלילה כשלעצמה, שלה עם הצלילים והמקצבים של השפה. המיקס אלא הספיגה הראשונית והמוקדמת הזאת היא עמוקה, והיא נעשית לחלק בלתי-מחיק. אני זוכר שניסיתי לעיין, בשנותיי בארה"ב, בתרגום התנ"ך לאנגלית של המלך ג'יימס (שנחשב התרגום בה"א הידיעה), וזה פשוט לא דיבר אליי. כך קרה לי