קשר עין גליון 294 - ירחון ארגון המורים - דצמבר 2019
מורה ללשון ולספרות עברית בתיכון מקיף מושירפה | אבראהים אבו בכר
ציפורים נודדות
הינה הקיץ עבר חלף לו והסתיו כבר נושף בעורף. בשמיים המתקדרים חגות להן דומם להקות ציפורים גדולות כמבקשות להעיף מבט פרידה אחרון על נופים ומרחבים אהובים, לפני שיעזבו בדרכן אל ארצות רחוקות מעבר לאוקיינוסים האינסופיים. מרחבים שרק תמול שלשום שקקו חיים בזמרת הציפורים הנודדות ועכשיו דעכו בשלכת הסתיו המבעיתה. נרגש ונסער כולי בהיתי-צפיתי ממקום מושבי על הגבעה הקטנה בטקס הפרידה הכאוב המתחולל בשחקים והתרפקתי בערגה על זמנים שמחים ומאושרים יותר.
מתחת לגבעה הקטנה עמדו שדות שוממים וביכו בכאב רב את נטישת הציפורים האהובות. קשה מנשוא היה כאבם של השדות הנטושים, וביגונם שבקו חיים במרחבים הפתוחים. בשיברון לב הביטו העצים, שהתערטלו בשלכת הסתיו האכזרית, בעליהם המתעופפים לכל עבר ונסחפים ברוחות הסתיו אל הלא-נודע... חושך מתחיל לרדת על פני הארץ. אווירת שכול ומסתורין מסביב, קול יבבת הרוח העולה מהשדות הנטושים בחשכת הליל מעביר בגוף רעד וצמרמורת. אוי, מה קשות הפרידות האלה ומה כואבות הן! עוד ימים יבואו וציפורים ישובו ממרחקים לחיק שדמות חיינו, למלאם שירה ורינה. נחכה לכן כי תשובו, ציפורי הנפש, גם אם נתייסר בגעגועים ויתמשכו עד אין קץ הציפיות...
20
Made with FlippingBook Publishing Software