קשר עין גליון 295 - ירחון ארגון המורים -ינואר-פברואר 2020

על זהותם היהודית. את המיזמים האלה מובילה רות רכס, במסירות רבה. חרף העובדה שמתי מעט מתלמידיו של מישה, בשנים האחרונות, עולים לישראל, הוא אומר: “מסע שלי לישראל שמארגן מטה חפציב״ה מעצב עמוד שדרה איתן לתלמידינו, ועל כך תודתי״. “בחרתי להישאר בווילנה כי אם לא יישארו בה יהודים זיכרון השואה יימחק,״ הוא מספר. בכך הוא משתף אותי בהיסטוריה הפרטית של משפחתו. “אני מוזמן להרצות בפורומים תקשורתיים מגוונים, ומודע היטב לניסיונות - גם בליטא - של הכחשת השואה. אני פותח את הרצאתי כך: אין לי סבים, אין לי משפחה, אין לי דודים. עשרה אחים של אבי נרצחו בשואה. אימא שלי התחבאה במחסן ארבע שנים וכך שרדה. לאחר הפתיחה הזאת כולם מקשיבים ואני יכול להתחיל בהרצאה״. נפרדנו לשלום תוך שאני משתפת ומפתיעה שגם אני ליטבקית. ברגע זה אורו עיניו.

חינוך לערכים יהודיים “אני גאה ביהדות שלי,״ אומר המנהל. “כעם, אנו מהווים דוגמה בערכים שלנו לאחרים״. “איך זה מתבטא באופן מעשי בחיי בית הספר?״ אני מקשה. מישה אינו מהסס, כמו היה מוכן לשאלה. “בגולה יהודים צריכים להיות ראשונים. לנו אין אופציה לא להיות כאלו. תמיד מביטים עלינו כבזכוכית מגדלת״. בכניסה לבית הספר תלויה קופת צדקה. התלמידים שמים בתוכה כסף למטרות צדקה. למשל, עבור ילדים חולי סרטן בווילנה או לבתי יתומים. כן נהוגה מסורת של שנים, שלפיה, בט״ו בשבט מתקיים שוק ובו התלמידים מוכרים מאפים, והכסף נמסר לנזקקים. בשנת בר המצווה התלמידים מגיעים לבתים של קשישי הקהילה היהודית שסובלים מבדידות קשה. הם מקשיבים לסיפורים שלהם ומפיגים את בדידותם. תלמידים אלו מתנדבים גם לנגן בגן הילדים היהודי. בעוד מתמעטים בווילנה ניצולי השואה, מסגרת זו מאפשרת לתלמידים לשמוע ממקור ראשון את סיפורי הישרדותם. כמו כן, באמצעות מיזם סיפור משפחתי של בית התפוצות, מראיינים תלמידים בשנת בר המצווה את כל בני משפחתם, ובדרך זו הם נחשפים למידע שלא הכירו כלל קודם לכן - בעיקר בנושא השואה. בשנה משמעותית זו הם חווים גילויים מפתיעים וחשובים שיטביעו חותמם בהמשך

לאחר השלמת הכתבה לפרסום הובא לידיעתנו שמנהל ביה"ס 2019 מישה יעקובס יצא לגמלאות בסוף שנת

*למתעניינים, ניתן לפנות לרמי דרוקמן, מטה חפציב״ה avrahamde@education.gov.il | 050-7362663

תלמידים בשיעור טכנולוגיה

34