קשר עין גליון 296 - ירחון ארגון המורים -מרץ-אפריל 2020

מחנכת כיתה י"ב בתיכון אורט בית הערבה בירושלים | נעמה קוסטן

מכתב למחנך של הנער והנערה הנושרים

משמעותה של אמונה בתלמיד דווקא במצב שנראה אבוד

מחנך עומד מול קשיים רבים כשיש בכיתתו תלמידים נושרים. תלמיד נושר הוא תלמיד שאין לך קשר ישיר איתו. הוא לא מגיע לבית הספר, היכולת ליצור איתו תהליך קשה מאוד, הקשר מתנתק לאט לאט - ולבסוף מה שנשאר לך כמחנך זו שוב שיחת הטלפון האוטומטית שבה אתה נשמע בערך כך: 'למה לא הגעת?' 'למה לא קמת?' 'מתי תגיע?' 'אתה צבוע באדום.' 'הפיקוח כבר מעודכן.' שיחת הטלפון היומית לנער נושר יכולה להיות חוויה מתסכלת המרוקנת את המוטיבציה בכל יום. מחנך כזה שואל את עצמו: 'למה אני מתקשר היום אם אני מכיר את התשובה של אתמול?! מה הטעם לחזור על מה שכבר אמרתי?' גם מול ההורים השיחות נשמעות דומות. 'מה איתו,' המחנך שואל, 'למה הוא לא בא? כבר אין לו תעודה'. וההורים גם הם לפי התקליט החוזר: 'גם אני אומר לו. אני ממש כועס. אני לא מצליח, הוא לא מקשיב לי. האמת, התייאשתי, שיעשה מה שהוא רוצה'. בדרך כלל, מחנך שרואה התקדמות בתלמידו, גוברת בו מוטיבציה פלאית להמשיך להניע אותו במעלה ההר. מחנך שיודע שמה שהוא עושה מביא לתוצאות - מוכן להשקיע את מרב כוחותיו, על אף אתגרי החינוך השונים. כמחנך, אני משקיע בתלמיד שלי עוד שיחת משמעת, ועוד שיחת מוטיבציה, כי משהו בי יודע שזה יעזור. לרוב, כבר בתוך התהליך, אני יכול לראות אותו מתקדם, משתנה, מתעצב, לוקח את מה שנתתי לו ועושה בזה משהו טוב.

אבל מה קורה למוטיבציה של המחנך במפגש שלו מול תלמיד נושר? תלמיד נושר נראה לעיתים כמו השקעה לא בטוחה, השקעה שאולי לא תניב פירות. לעיתים העמל והכוחות, המושקעים בנער או בנערה הנושרים, אינם מייצרים הנעה. קשה מאוד להחזיק תהליך במקום שבו אין התקדמות. כמה חשוב למחנך לזהות את הקושי הזה, להבין שהוא טבעי. תחנה נוספת שמחנך עובר בה היא המפגש עם המחשבות שלו על התלמיד. 'הוא באמת לא מצליח לקום בבוקר - אז אולי הוא באמת לא מסוגל... וכמה שיחות עשיתי איתו! אולי הוא לא מקשיב לי בכלל ואני מדבר לחינם... ואולי בכלל הוא עובר דברים קשים והוא לא מצליח להחזיק את הלימודים. ואולי הוא בכלל לא רציני. כי אם הוא היה רציני, הוא היה בא. אז למה שאלחם בשביל מישהו שבכלל לא אכפת לו?!' לעיתים לאחר הרבה ניסיונות עולה בתוכו של המחנך רצון בסיסי להפסיק את אי הוודאות המתמשכת סביב המצב. או כן או לא. או שהוא כאן או שלא. לא סתם נכתב לדורות המשפט של ר' קרליבך: "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו". האמונה, כידוע, מתחילה במקום שבו השכל נגמר. במקום שבו לא רואים משהו ברור, רק מאמינים, שמתוך אי הוודאות יוכל אור. אור קטן ואולי אפילו גדול. להיות המבוגר שמאמין ַ יח ִ ג ָ ל בתלמיד - זה לא להאמין כמו כל העולם...

40