קשר עין גליון 301 - ירחון ארגון המורים ינואר-פברואר 2021

| ד"ר גליה אבישר

בעיניה מיומנה של מורה ומנהלת

ספר בו אני מבקשת לאפשר התבוננות על דילמות חינוכיות בנות תקופתנו

ה ספר "בעיניה – מיומנה של מורה ומנהלת" נכתב לאחר שיצאתי משערי בית הספר התיכון סופית, בתום כארבעים שנה. כל עוד הייתי בפנים, כמורה, רכזת מקצוע, רכזת שכבה, רכזת חינוך חברתי, רכזת פדגוגית, מדריכה פדגוגית של סטודנטים להוראה ובסופו של דבר מנהלת בית ספר – לא כתבתי, אבל ידעתי שאכתוב, שהאירועים שאני שותפה להם מעניינים וצריכים להיכתב. כנראה הבשילה השעה להתחיל ולספר את סיפורי, סיפורה של מורה־מנהלת, מנקודת מבט אישית ולא מערכתית, נקודת מבט של מי שפגשה אנשים ומצוקות. פעמים שהרגישה כיצד הלב מתרחב ופעמים התכווצה, ובכל זאת המשיכה. בארבעים שנה שמעתי הרבה סיפורים אישיים. מורים שביקשו אוזן קשבת, תלמידים שהוזמנו לשיחה, עם או בלי הורים ומורים, הורים שהגיעו עם תלונות ועם בקשות. כל סיפור נתן לי הזדמנות להצצה אל עולמו של אדם או אנשים, הייתי שם אורחת לרגע. במפגשים הטובים נפש נגעה בנפש, והסיפור נשאר איתי עד היום. הפך לחלק ממני. בעיניי, סודם של המפגשים הללו הוא באפשרות להקשיב לנקודת המבט של המתבגר או זו של הוריו באמפתיה, ולאפשר להם להרגיש זאת. אני כמעט בטוחה שאין להם כל מושג עד כמה הם השפיעו על חיי, אז וכיום. גיל זה, גיל ההתבגרות, ריתק אותי תמיד. זהו גיל של ערכים מתגבשים, הורמונים סוערים, מזג דיכוטומי. כשאוהבים – זוהי אהבת עולם. כשסולדים – לא מסוגלים להסתיר זאת. הגוונים שבין שחור ללבן מטושטשים מאוד. בית הספר, המהווה אחת

הזירות החשובות להתנסות, הוא נקודת מפגש למצוקות ולקשיים רבים. בין אלה יש קשיים בלימודים, קשיים מבחינה חברתית, קושי כלכלי, מצוקת הלב השבור, ועוד אינסוף מצוקות של מתבגרים, שזכיתי להציץ בהן, לנסות להבינן, אולי להקל ולו במעט, ולעיתים, כשהיה לי המון מזל, גם זכיתי לראות את הפתרון המיוחל. הטיול השנתי, בחינות הבגרות, המסע לפולין, ישיבות פדגוגיות, השתלבותם של עולים, משברי זהות, נשירה, אירועי משמעת וסוגיות התנהגות, אלכוהול, תקשורת עם הורים, לחצים של רשות מקומית ועוד הם נושאים שכל בית ספר תיכון מתמודד איתם. הסיפורים המובאים בספר מציגים תמונה רחבה בה אין צודקים וטועים, טובים ורעים, ולכן הם מאפשרים דיון עומק בחדר המורים, בו כל מורה וכל חדר מורים יכול להחליט כיצד בעיניו יש לסיים את הסיפור. אומנם הדמויות בספר זה הן בדויות ואינן קשורות למציאות, אך הסיפורים אמיתיים והם מתרחשים שנה שנה בבתי הספר בארץ. קראתי במהלך שנות עבודתי, וגם לאחר מכן, ספרים של אנשי חינוך. ספרים המאפשרים הצצה אל חדר הכיתה. בספרי זה אני מבקשת לאפשר התבוננות על דילמות חינוכיות בנות תקופתנו. זאת - מעל למתח המובנה שבין מורים, תלמידים, הורים וגורמים פוליטיים. ספר זה אינו מתפאר בהצלחות, אם כי מתוארות כאן הצלחות שאני גאה בהן מאוד. הספר גם אינו בא כות כישלונות, שאף הם מצויים בו למכביר. הוא בא לאפשר ַ לב הבנה עמוקה יותר של התחומים והסוגיות המעסיקים אנשי חינוך היום. לתת עומק למעשה החינוכי היום-יומי, ולהציגו

50

Made with FlippingBook Learn more on our blog