קשר עין גליון 301 - ירחון ארגון המורים ינואר-פברואר 2021

מורה לספרות בחט"ב חיים גורי בנתניה | גל אבי אזוגי

ספר חדש:

בריכה מלאה בדידות

אוסף סיפורים הנובעים מזיכרונות ילדות ומציגים גוונים שונים של הבדידות האנושית

א ת ספרי החלטתי לכתוב לאחר שחוויתי אי הצלחה בניסיון ליצור סדרת טלוויזיה במסגרת לימודי תסריטאות. תוך כדי שכתבתי כמה סיפורים קצרים המבוססים על הדמויות מהסדרה, עלו בי זיכרונות מהילדות, והם הובילו אותי לכתוב עליהם סיפורים. כך נוצר אוסף סיפורים שמציגים את הגוונים השונים של הבדידות האנושית בתחנות שונות בחייו של האדם. חלק מהדמויות מדלגות בין הסיפורים, פעם כילדים ופעם כאנשים בוגרים. בלית ברירה הלכתי לבית-ספר עם סנדלי מדוזה חומים ומכוערים רק משום שאמא הכריחה אותי. "סנדלים זה הכי יפה," היא אומרת לי עם הקול המעצבן שלה, מנסה לשכנע אותי שהיא צודקת. כל כך שנאתי אותה. מילא שבחתונות היא מכריחה אותי לשים חגורה וללכת עם החולצה בתוך המכנסיים, אבל סנדלים חומים ועוד סנדלי מדוזה? על זה לא אסלח לה בחיים. לא מספיק שאתמול אליחי ירד עלי בכדורגל שהכנסתי גול עצמי, עכשיו כל הכיתה תצחק עלי. בדרך ראיתי את ליאור השכן מהבניין שלידי נכנס להסעה לבית-הספר שלו בכפר סבא. הרגשתי קצת יותר טוב כי פתאום נזכרתי שיש ילדים עם בעיות יותר גדולות משלי, כמו ליאור שהוא אוטיסט. הוא אפילו לא מסוגל לדבר, כל הזמן יוצא לו רוק מהפה. יש לו גשר בשיניים עם מתקן והוא גם נועל סנדלים כל השנה, אפילו בחורף, עם גרביים. הייתי בטוח הינה קטע מתוך הסיפור "סנדלי מדוזה חומים":

שאם הוא היה יכול לדבר, הוא היה אומר לאמא שלו שהוא לא רוצה לנעול אותם כי זה מכוער, ושהוא מעדיף שיניים עקומות מאשר גשר עם מתקן. אמא שלו גם מלבישה אותו בכל מיני חולצות משבצות מגעילות עם כפתורים, והיא מכניסה לו אותן בתוך המכנסיים ושמה לו חגורה וגם כתפיות כדי לתפוס את המכנסיים. לא מספיק יש לו בעיות במוח, אמא שלו גם מתעללת בו עם כל הבגדים המכוערים האלה. איך שהגעתי לכיתה, אליחי ישר צחק עלי. הוא עשה את זה בכוונה כי סיפרתי לו שאני אוהב את ליזה, והוא לא רוצה שהיא תסכים להצעת החברות שלי, כי גם הוא אוהב אותה. בהתחלה רק חשדתי, אבל מהר מאוד הייתי בטוח בזה, כי הוא הלך אליה ואמר לה שתראה את הסנדלים שלי, ואז צחק בכוח בכוונה כדי בשני השיעורים הראשונים הסתרתי את הסנדלים מאחורי התיק מתחת לשולחן ובהפסקה ביקשתי מהמורה להישאר בכיתה. אבל היא לא הרשתה לי, אז יצאתי עם התיק והמשכתי להסתיר איתו את הסנדלים, פשוט ישבתי במסדרון ליד הכיתה וחיכיתי שההפסקה תיגמר, ואז אליחי, שראה אותי יושב עם שיבואו 2' התיק, הרים לי אותו וקרא לעוד כמה ילדים מג לראות את הסנדלים שלי. הייתי מרביץ לו, אבל הוא היה יותר חזק ממני, אז משכתי לו את התיק מהיד והלכתי לבניין של כיתות ה'-ו' שהמנהלת יושבת בו. אליחי עקב אחרי, וכשראה שאני ליד החדר של המנהלת, הוא שגם היא תצחק. והיא צחקה. ומיד רציתי להיעלם לגמרי.

52