קשר עין גיליון 304 יולי-אוגוסט 2021

www.drorsegev.com | סופר, מרצה ומנכ"ל חברה | דרור שגב

על כתיבה ורגישות

בגוף" ספר חדש - "אין לי מספיק מילים

ב יום-יום אני מנכ"ל של חברה גדולה, אבל למרות השגרה השואבת וריבוי המשימות – אני זוכר תמיד שאת הנשמה חייבים להזין באופן קבוע כדי שהמכונה הזאת, אנחנו, נמשיך לתפקד. כשאני לא ממנכ"ל ולא רץ עם הכלב שלי על חוף הים, אני כותב. והרבה. וכמו כל אוֹמן המחויב ליצירתו, אני מרגיש שעוד יש לי הרבה מה לומר, ושלמרות כל מה שכבר כתבתי, עוד נותרו לי המון מילים בגוף. ספרי החדש הוא רומן העוסק בדמותו של שי, צעיר המתאהב בסטודנטית. לשניהם זיקה עזה לאומנות, וכל אחד מהם עוסק בה מכיוון שונה. לכל גיבור בספרים שלי ישנו קשר עמוק לישראל, לילדות ולעבר שלו. ובעיניי, גם למוזיקה תפקיד משמעותי - כי היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. הפסקול שמלווה אותנו ביום- יום הוא גם זה שמעצב את מי שאנחנו, ולכן גם למוזיקה נוכחות גדולה ומשמעותית בכל ספריי. מתוך הספר: בבוקר התעוררה במיטה כשריחות של בוקר ישראלי בביתה ממלאים את אפה. היא פרשה את ידיה על הכריות הלבנות הרכות וחשה בצינה פתאומית כשרגלה הגיחה לרגע מהשמיכה העבה. היא אספה בידיה כרית אחת והצמידה אותה לבטנה, מתמסרת לתנוחת העובר הביתית הקבועה שלה. "אצלנו ישנים רק עם פוך, כי בלילה צריך לישון כמו מלכת אנגליה," כך הייתה אימה אומרת להם כבר בילדות. ריחם של המצעים סחרר אותה, והיא הרגישה שהנה היא שבה הביתה. לאחר דקות ארוכות קמה ופתחה את החלון שמשקיף אל הגינה,

מאפשרת לאוויר הירושלמי הרענן להתפרץ פנימה. היא עברה מעל המעקה והתיישבה כאילו לא חלפו שנים על אדן החלון הרחב שהתמזג עם המרפסת קטנה, ומשם הביטה לעבר עיר ילדותה. ירושלים פועמת כתמיד, רעש מכוניות נוהמות מהרחוב הראשי, נביחות כלבים נשמעות מרחוק, משאיות זבל מפנות את הפחים לפני החג, ופועלי הניקיון מדברים זה אל זה בערבית. היא הטתה את אוזנה להקשיב למוזיקת ילדותה, ולא רצתה להחמיץ צליל, בדומה לתקופת שהותה באפריקה שבה הקשיבה לקול הרוח השורקת בין העצים המרשרשים. השמש ליטפה בקרניים זוהרות את עצי הבוסתן הקטן שאביה טיפל בהם במסירות, ועיניה הבחינו בזוג ציפורים מזן לא מוכר, שחצו את המרחב והתרפקו זו על זו עד שנעלמו בין ענפי אחד העצים. היא התפרקדה על אדן החלון, מרחוק נשמעו צלילי מוזיקה מתנגנת, ויעל היטיבה את אוזנה ושמעה את הדי קולם של הצמד סיימון וגרפונקל שרים את השיר על המתאגרף. השיר עלה מהחדר שבו שכב אביה. היא הניחה להרמוניה המקיפה אותה להתפזר בחלל. "אצלנו ישנים רק עם פוך, כי בלילה צריך לישון כמו מלכת אנגליה," כך הייתה אימה אומרת להם כבר בילדות.

59