קשר עין גיליון 309 מאי-יוני 2022

מורה לאנגלית בתיכון בשרון | יניב מזור

דיון בעקרונות שיכולים לשמש בסיס לתיקון ולטיוב מערכת החינוך דווקא בעת הזאת משבר כהזדמנות לשינוי?

ב ) סקרתי כמה מההשפעות 307 מאמר הקודם (בגיליון השליליות של מגפת הקורונה על התלמידים במערכת החינוך הישראלית. המגפה (שתישאר עימנו בטווח הזמן הנראה לעין, בעצימות משתנה) חשפה, הרחיבה והעמיקה בעיות וקשיים, שהיו קיימים במערכת ממילא. הדבר הוביל למשבר חסר תקדים במערכת החינוך הישראלית. המערכת, שגם כך חוותה שקיעה ארוכה ואיטית אך עקבית, נמצאת באחת משעותיה הקשות. אחד מביטוייה של שעה קשה זו, שמדובר בהם בעת האחרונה, הוא שיעור גדול יחסית של נטישת עובדי הוראה את המקצוע. זהו רק קצה הקרחון. אך עדיין לא מאוחר לתקן. וינסטון צ'רצ'יל נהג לומר: "לעולם אל תבזבז משבר טוב". האמירה הזאת משקפת תפיסה של משבר כהזדמנות לשינוי ולתיקון. ואכן, המשבר הנוכחי מהווה הזדמנות גדולה, כמעט בלתי חוזרת, לשינוי עמוק ויסודי במערכת החינוך הישראלית. במאמר הזה איני מתיימר להציע תוכנית כוללת ומקיפה לשינוי הנדרש. עם זאת, אנסה להצביע על כמה עקרונות מהותיים, שבלעדיהם יהיה קשה מאוד לממש אותו. העיקרון הראשון, ואולי החשוב ביותר, הוא ההכרה ששינוי אמיתי ומשמעותי מגיע לאחר דרך ארוכה, קשה, תובענית ורצופת מהמורות. קל יחסית להתחיל בשינוי, אך להתמיד בו זה עניין קשה הרבה יותר. חלק ניכר מהשינויים המתבקשים הם תהליכיים, ויימשכו שנים ארוכות, גם אם יישומם יתחיל בעתיד הקרוב. בדרך מהסוג הצפוי יהיה צורך לעיתים לעצור, לבצע הערכת מצב, ולחשב מסלול מחדש. חלק מהשינויים יהיו לא פשוטים לעיכול, ויעוררו התנגדות חריפה בקרב ציבורים שונים בתוך המערכת ומחוצה לה. לכן נדרשת מנהיגות אמיצה, מחויבת, נחושה ודבקה במשימה. ועדת היגוי עליונה לענייני חינוך בעלת כושר החלטה וביצוע המתכנסת בתכיפות היא צו השעה. במציאות פוליטית היפר דינמית, בה הדרג המיניסטריאלי מתחלף חדשות לבקרים, זהו עיקרון קשה במיוחד ליישום.

שנית, הכרה בעבודתם של מחוללי השינוי – צוותי החינוך וההוראה – כגורם הקריטי בביצוע השינוי וכתנאי ההכרחי לו. כפי שגרס דוח מקנזי, "על הגורמים להצלחתן של מערכות – "איכות מערכת החינוך 2007 החינוך הטובות בעולם", משנת אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". המשאב החשוב ביותר במערכת החינוך הוא המורים. מכאן נגזרים שני עקרונות משנה: טיוב איכות המורים וחתירה מתמדת לפיתוחם המקצועי ולשיפור מעמדם; רתימת סגלי ההוראה למשימה תוך הידברות מלאה עימם והימנעות מ"הנחתות" או פעולות לעומתיות אלו ואחרות. באשר לעיקרון הראשון: רבות דובר על הצורך לשפר את איכות המורים ואת איכות ההוראה בבתי הספר. ההמלצות בעניין זה יושמו יישום חלקי ושטחי בלבד. יש לגשת ליישום מלא של ההמלצות (סינון והכשרה מקצועית ;העלאת שכר ויצירת מנגנון לתגמול דיפרנציאלי; יצירת סביבת עבודה הולמת וכו'). באשר לעיקרון השני: במערכת החינוך יש מורים ומנהלים מעולים, אכפתיים ובעלי מוטיבציה לשינוי, המכירים מקרוב היטב את המערכת, חוזקותיה וכשליה. תנאי הכרחי לרפורמה מוצלחת הוא השתתפות מלאה של ציבור המורים בה, והכרה בהם כמי שמובילים את הפרופסיה במדינת ישראל. כפי שלא תיתכן רפורמה משמעותית במערכת הבריאות ללא שיתוף הסגלים הרפואיים והיוועצות עימם – לא תיתכן רפורמה אמיתית במערכת החינוך ללא שיתוף סגלי החינוך. על כן בוועדת ההיגוי שנזכרה לעיל נציגות אותנטית של ציבור המורים היא הכרחית. שלישית, יש לשרטט מחדש את גבולות הגזרה בין בתי הספר וסגלי החינוך לבין העולם שמחוץ להם. כל שינוי חייב להתבסס על סמכות מורית מלאה ואוטונומיה בית ספרית לקבלת החלטות. הגבולות הללו היטשטשו מאוד בשנים האחרונות. מורים רבים חשים מסורסים, וחסרי כלים חינוכיים מספקים במקרים רבים מדי. מעורבות הורית הפכה, לא פעם, להתערבות הורית. אין אני מציע לראות בציבור ההורים זרים למערכת,

36