קשר עין גיליון 311 ספטמבר-אוקטובר 2022
לא מרפה. הוא קיים גם בתוך השמחה, ההתרגשות והציפייה הגדולה מהשנה החדשה, והוא מלווה בשאלות: האם יש פגם בחשש זה? האם מותר לי כאשת חינוך לחוש ולשאת אותו? האם הוא לגיטימי? אני מתחבטת בהן ביני לבין עצמי, ולבסוף עונה בשאלה: למה לא בעצם? האם הרצון לתת מענה מקצועי לילד הוא פסול? הרי השאיפה לשילוב מיטבי של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בתוך מערכת החינוך הרגילה היא גם שלי. אני מקבלת את האתגר שהציבו לי באהבה, אבל מצפה שמישהו יהיה שם בשבילי; ייתן לי תמיכה וכלים, יעזור לי לפתח תוכנית למידה דיפרנציאלית התואמת את יעדיו האישיים של התלמיד, יסייע בחשיבה על קידום תהליכים ועוד. אבל ציפיותיי נגוזו במהרה. התחושה קשה: תחושת בדידות המלווה בחששות שמא לא נעמוד באתגר והתלמיד לא יקבל את המענה שמגיע לו. כמורה, שעושה כל שביכולתה כדי להביא כל תלמיד למיצוי הפוטנציאל שלו/ה ולקדם כל אחד מהם על פי תוכנית סדורה שתספק את המענה הטוב ביותר, התחושה הזאת צורמת. אני מנסה להיזכר בתחושת הגיוס לשליחות הלאומית והחינוכית שהתקיימה בי בעת קריאת המילים היפות, אך מראת המציאות סודקת את השלמות
השאיפה לשילוב מיטבי של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בתוך מערכת החינוך הרגילה היא גם שלי; אני מקבלת את האתגר שהציבו לי באהבה, אבל מצפה שמישהו יהיה שם בשבילי; ייתן לי תמיכה וכלים, יעזור לי לפתח תוכנית למידה דיפרנציאלית התואמת את יעדיו האישיים של התלמיד
האידיאלית שהן משקפות. כדי לבצע משימה בהצלחה, נדרשת הכנה מוקדמת שבה דרכי הפעולה, היעדים והמטרות מוגדרים מראש. שיחה מזדמנת שהייתה לי עם תלמידה על הרצף יכולה להעביר את המסר בדרך הטובה ביותר. צוהרי יום. בקצה המסדרון ראיתי את דנה יושבת על כיסא מחוץ לדלת הכיתה
37
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online