קשר עין גיליון 318 נובמבר-דצמבר 2023

המוות, הבתים השרופים והנפש הפצועה והמדממת של הניצולים, הגיבורים והגיבורות שלנו. לצד הכאב שחודר את חדרי הלב יש אור שבוקע, נבטים של טוב, יש חוסן שמתהווה למרות הכול. פגשנו ועוד נפגוש המון מעשי גבורה של אזרחים ואזרחיות ושל לוחמים ולוחמות מעוררי השראה מתוך התופת בעוטף, מעשים שגורמים לצמרמורת של ממש בכל הגוף ומספרים לנו את הסיפור של הישראליּות הכל-כך מיוחדת שלנו – המתגלמים במילים "שבת אחים גם יחד". במיוחד בזמנים אלו אנו יכולים להבין מהי 'כיפת הברזל' האנושית המדהימה הזאת שנקראת עם ישראל. בדיוק בתקופה זו נמדד החוסן החברתי ונמדדת היכולת שלנו כעם להתלכד יחד ולהיות סולידריים - ולא בהכרח על ידי ניהול מדיני של מנהיגים, אלא על ידי ניהול העם. 'אנחנו מובילים את עצמנו'. עם ישראל מתגלה שוב, בדיוק כמו בפעמים קודמות, והפעם באופן מפואר, ביכולת ההתלכדות שלו – 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד' – כולם נרתמים לעזרה, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, מכל המעמדות, העדות והמגזרים, ומכל האזורים הגאוגרפיים בישראל, למען הנפגעים הרבים שהלב והראש מסרבים להאמין לסבל העצום שהם עברו, עוברים ויעברו בעתיד. פעילות אזרחית טהורה למען הקהילה, שכוללת סיוע לקשישים, עמידה ארוכה בתורים לתרומת דם למען הפצועים, התגייסות המונית לשורות צה"ל מהארץ ומהעולם, הפגנות תמיכה במדינה בישראל ובעולם, למען הקהילה בדרום, החיילים בחזית והעורף הלוחם, גיוס תרומות למען התושבים, למען הלוחמים והלוחמות בדרום ולמען החיילים והחיילות שלנו, הצעה למתן כופר על ידי מיליונר יהודי (רוברט ברמן) עבור כל חטוף, עמידה בצמתים עם ציוד ואוכל לחיילים בדרכם לפעילות, איסוף המוני של ציוד למען תושבי הדרום והחיילים ועוד ועוד ועוד. כמה זה ממלא את הלב והנשמה! לדעת שעם ישראל חי למרות ובזכות הכול. מערכת החינוך המתורגלת שלנו (לאחר הקורונה), שתמיד נכנסת מתחת לאלונקה עם לוחמי ולוחמות החינוך שלה (מורים ומורות, גננים וגננות, סייעים וסייעות, עובדי המנהלה, יועצים ויועצות, תלמידים ותלמידות, אנשי הפיקוח והמשרד - כולם יחד), מצליחה שוב לעמוד על הרגליים למרות האתגר בעוטף ובצפון הארץ, למרות המשבר והכאב, האובדן של מכרים, של חברי צוות, ילדים. המנהלים והמנהלות והצוותים הצליחו

לתפעל את המערכת באופן מעורר השראה (בשיח הפרטני, בזום, בישיבות הבלתי נגמרות, בפעילויות מרחוק, בתפעול מרחבי למידה, בהתנדבות בבתי המלון וההארחה לטובת האחים והאחיות שלנו מהעוטף ומהצפון ועוד ועוד). מחקרי החוסן מראים שכדי לעבור ימים מאתגרים, אירועי משבר וטראומה - בין שהיא אישית ובין שהיא לאומית, עלינו להשתמש במסרים שמחזקים ומבססים חוסן מול צוותי החינוך, מול התלמידים והתלמידות ומול הקרובים לנו: – תכינו אוכל ביחד, תנקו, תכתבו, 'לא להפסיק לעשות..' תקראו, תייצרו, תציירו. ' - תסבירו שאי הוודאות שאנו נמצאים 'זה רק עוד גל שיעבור בה היא מצב זמני בלבד! זה יעבור. - תתאמנו על חשיבה אופטימית 'גם מחר תזרח השמש' – תהפכו משפטים – למשל: אני מרגישה מיואשת... ל...אני מרגישה שיש לי תקווה. - תשאלו, תתעניינו, תתקשרו לחברים 'תשמרו על קשר' קרובים, משפחה, שכנים. ' - תמצאו דמות משמעותית שאתם יכולים 'תמצאו מגדלור לסמוך עליה, תשתפו את הדמות – אל תעברו את הכאב, האתגר והטראומה לבד. - תראו צעדים קטנים ולא גדולים מדי, 'תסתכלו מעבר לפינה' לא לחשוב קדימה ורחוק אלא מה יקרה מחר, מוחרתיים... זה מרגיע ונוטע ביטחון. - תכירו את מקורות 'תכירו את הכוחות המקומיים שלכם' הסיוע בסביבה שלכם (בית הספר, מקום העבודה, הרשות המקומית, המשפחה, הקהילה). ' - תיתנו, תתרמו, תעשו למען אחרים. 'תפתחו את הלב והכי חשוב! תציירו לכם בעיני רוחכם את החלום שלכם, מהי תמונת הניצחון שלכם בסיום תפעילו את הדמיון, ותחשבו תחלמו על הדבר אותו אתם המערכה שבה אנו נמצאים כעת. רוצים לממש ולהגשים אחרי שנתבשר שהמשבר חלף לו. זכרו שמאז ומתמיד היו מלחמות ואירועי טראומה ומשבר לחברה הישראלית, בכלל, ולכל אחד באופן אישי – לא נולדנו אתמול ונצליח להתגבר ולעבור גם את המשבר הזה! לחיי העם הזה שכמה טוב שהוא כזה!

35