קשר עין גיליון 320 מרץ-אפריל 2024

אין ספק שעמאד חבקה חינך את בנו ז"ל למנהיגות ולהובלה, לנתינה ולעשייה למען הזולת, להצטיינות בלימודים ובכל משימה, לאהבת הארץ והמדינה. לא נותר אלא להבין כי כפי שהאב עמאד חינך את בנו – כך המורה והמחנך עמאד מחנך את תלמידיו במשך עשרות שנים

ימים בקיבוץ, יומם ולילה, ולא יצא לנוח". האם מואהב מספרת על הפעם האחרונה שראתה את בנה האהוב. יום לפני שנכנסו לעזה היא נסעה אליהם, יחד עם אשתו ושני אחים ועוד עשרה בחורים מהכפר. חיילים של 400 , "יצאנו מיאנוח לאופקים, והכנו לכל החיילים הגדוד, ארוחת ערב כשרה. זו הייתה הפרידה של המשפחה ממנו". האב, עמאד, לא נסע כי היה עליו להישאר עם הבן חוסאם, שעות בגלל מצבו הבריאותי. 3 שקשה לו לנסוע "התעקשנו לבוא לארוחה," מדגישה האם, "למרות שהיינו במסיק זיתים. זו הפעם האחרונה שראיתי אותו. חילקתי לכל החיילים רימונים, בכוסות קטנות, וממתקים דרוזיים וקפה. גם באמצע המלחמה הכנתי לו סיר ענק של עלי גפן ושלחתי

שהוא יצר איתם קשר תוך כדי הנסיעה. הוא נסע ברכב עד שעות מיאנוח, הזעיק את כל הגדוד, בצאלים לקחו 3 , צאלים כמה טנקים, ויצאו לכביש, לעוטף. תוך כדי נסיעה בתוך הטנק על הכביש הוא בחר לנסוע לבארי כי הבין ששם המצב קשה. בבארי סלמאן התחבר לצנחנים, והם התחילו לטהר את הקיבוץ. יש הרבה כתבות על מה שסלמאן עשה בבארי. הוא פעל שם תחת אש. חבר אחד שלו חטף כדורים בבטן, חבר אחר שלהם, בנג'י, נפל. הפעולה שלו בקיבוץ בארי נמשכה ארבעה ימים. שלושה ימים הוא לא אכל בגלל הזוועות שראה. הוא לא יצא מבארי עד שהקיבוץ היה נקי ומטוהר ממחבלי הנוח'בה. כל מי שהיה שם וראה את הדברים – לא מצליח לדבר על כך. מבארי הוא יצא לשטח כינוס, ואסף את הגדוד שלו מכל הקיבוצים (הגדוד פעל בקיבוצים שונים). סלמאן הוכיח שהוא גיבור, אמיץ. הוא לא ויתר, נשאר ארבעה

23