קשר עין גיליון 320 מרץ-אפריל 2024

צריך לשנות גישה. חיזוק החוסן הרגשי יבוא לידי ביטוי, בהמשך, בחיזוק החוסן הלאומי של כולנו, ונוכל גם בעזרתו לעמוד איתן למול אתגרי העתיד המורכבים שלפנינו. נכון, אנחנו אומה שעברה הרבה. אבל חשוב שכל המערכות יגיבו עכשיו בהלימה למצב המתהווה במערכת החינוך

ומטפלים מומחים לטיפול רגשי לבתי הספר. - ליצור קבוצות תמיכה למורים ולתלמידים בתוך בית הספר. קבוצות של שיתוף ושיח על המצב ואוורור (ונטילציה) כדי לדבר על מה שקורה, ובמקביל לעבוד על טראומות שמצטברות בקרב הנוער וכן בקרב המורים. להקדיש לכך שעות במערכת, גם על חשבון שעות לימוד. - לאתר את התלמידים בעלי המצוקה הרבה ביותר ולשים דגש על מתן טיפול ההולם את מצבם. - לייצר מערך גורף וקבוע - בסֶטינג קבוע שבו גם התלמידים וגם המורים מקבלים סיוע בשיח ובפעילויות מכוונות. שתי הקבוצות צריכות לקבל כלים להתמודדות עם המציאות הקשה, והמורים צריכים לקבל גם כלים עבור עצמם וגם כלים נוספים שהם יוכלו להעביר לתלמידים שלהם – זו אותה "מסכת חמצן" שאמורה לקפוץ מעלינו בתוך המטוס במצב חירום והמבוגר אמור לשים לעצמו כדי שיוכל לעזור לילדיו. אנחנו כרגע במצב חירום. - בית הספר יכול וצריך לייצר גם קבוצות הורים שיהיו פעילות מחוץ לשעות הלימודים, בדרך של מפגשים עם צוות טיפולי מבית הספר במהלך השנה (קבוצות הורים של אימהות, אבות, נשים וגברים שנמצאים בבית לבד עם הילדים, בני ובנות זוג של משרתים במילואים וכיו"ב), בתמיכה של הרשויות המקומיות ורשתות החינוך עצמן. - רצון טוב והתגייסות מצד המורים ללמידה של הדרכים הידועות משכבר להגיע לליבם של התלמידים, שיחות ופעילויות העוסקות בפן הרגשי-חברתי של התלמידים בין כותלי בית הספר, ועמידה איתנה של בתי הספר ומשרד החינוך למול מי שיוצאים נגד המורים מתוך מקום של אלימות באשר היא – אלה יהוו חלק ממענה רחב במרחב שבו אלימות היא רק שאלה של זמן ומקום. לדעתי, המלחמה, בכל מה שנוגע לתחום החינוך בבתי הספר, רק החלה לתת את אותותיה - והלוואי שאתבדה. מה שקורה בבתי הספר הוא רק חלק מהסימפטומים להשלכות הקשות

שלה, והם הולכים ומתרחבים. מה בנוגע למלחמה בכבישים, לטירוף בהמתנה בתורים, לעצבנות מול נותני שירות במערכות ממשלתיות, לגורלם המר של תקנות ונהלים? בעולם שבו מאפייני הסדר החברתי קורסים לנגד עינינו אנו לא יכולים לבוא בטענות לילדים ולבני הנוער. אנו לא יכולים לבוא בטענות למורה שעומד מנגד מול כיתה ובהפסקה בחצר. המורים בטווח. לא פעם במטווח. רמת האגרסיביות עולה ותעלה, הביטחון האישי של כלל באי בתי הספר יורד ועוד ירד בהמשך, והפתרונות העמוקים כבר חייבים להגיע. אתמול. התקציבים שיצאו ויוצאים על טיפול באלימות לאחר מעשה יהיו כפולים ומכופלים לעומת תקציבי המנע. המחירים החברתיים שנשלם יהיו כפולים ומכופלים. אז הבעיה היא לא רק תקנים ותקנות. צריך לשנות גישה. חיזוק החוסן הרגשי יבוא לידי ביטוי, בהמשך, בחיזוק החוסן הלאומי של כולנו, ונוכל גם בעזרתו לעמוד איתן למול אתגרי העתיד המורכבים שלפנינו. נכון, אנחנו אומה שעברה הרבה. אבל חשוב שכל המערכות יגיבו עכשיו בהלימה למצב המתהווה במערכת החינוך. לא מספיק לומר ש"עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". לסיכום, בית הספר הוא מראה של החברה שבחוץ. התלמידים מביאים איתם את חוויות הבית ואת מה שהם חווים במרחב הציבורי שהם פוגשים מחוץ ליום הלימודים. במרחבים אלה קיימים קשיים שכולנו חווים, ועל כולנו להתגייס ולתת פתרונות מיידיים לאותם קשיים. אם לא נתארגן לכך כראוי, קשיים אלו ייערמו וייערמו עד שיובילו לפיצוץ. יש לאפשר לפלטפורמה של בית הספר לתת פתרונות לקהילה שבאה בשעריו. התוצאות יכולות להיראות בשטח בטווח המיידי, ואם לא בטווח המיידי - אזי בטווח הקצר ביותר יחסית למה שקורה בחוץ ולגופים אחרים. עכשיו צריך לפעול!

34