קשר עין גיליון 322 יולי-אוגוסט 2024

רן ארז | משולחן ההנהלה

קשר משולחן ההנהלה

יו״ר הנהלת ארגון המורים

החינוך או של מנהלים ומסרו את הציונים. אילו גילו משמעת ארגונית חזקה יותר, היינו מסיימים את המאבק בהצלחה כבר כעת ובלי שניאלץ להשבית את פתיחת שנת הלימודים. חבל שמנהלים לא הפנימו שההנחיה שלנו למורים, שלא להעביר את ציוני המגן למנהלים, נבעה רק מהרצון להגן עליהן ולא להעמיד אותם בפני לחץ של מעסיקים ושל הורים. אם לא יקבלו את ציוני המגן, גם לא יכולים לשלוח אותם למשרד החינוך. חבל שלא הבינו זאת. אני מודע ללחץ בו נמצאים המנהלים, בין הפטיש לסדן. מצד אחד, ההורים, ראשי העיריות, הרשתות, משרד החינוך והתלמידים, ומצד שני, המורים והארגון. המורים שנכנעו ללחץ שהופעל עליהם ומסרו את הציונים יכולים לתאר לעצמם מה יקרה בעתיד - כאשר היום, כשיש ארגון מורים והסכם קיבוצי, לא עומדים בלחץ. מה יקרה כאשר המורים יעבדו לפי חוזים אישיים, כעובדי קבלן, ללא הגנה וביטחון תעסוקתי וכלכלי ותלויים בטוב ליבו או שרירות ליבו של המנהל או של המעסיק? זו מהות המאבק. מאבק לא רק בהפרטת מערכת החינוך, לא רק בפגיעה בחינוך הממלכתי/ציבורי, לא רק ביצירת פערים עוד יותר גדולים בין המרכז העשיר לבין הפריפריה, אלא בהפיכת המורים לעובדי קבלן תוך איבוד כל הזכויות שמעניקים ההסכמים הקיבוציים. מורים ומנהלים, המאבק הזה הוא עבורכם! אל תיתנו ל'שועלים קטנים' 'לחבל בכרם'. המשמעת הארגונית היא הערובה להצלחתנו.

חבריי המורות והמורים, הסתיים שלב במאבק ארגון המורים 16/7 ביום לשיפור השכר ותנאי העבודה של כל עובדי ההוראה, מורים ומנהלים, בחינוך העל יסודי. דחה את עתירתם של בית הדין הארצי לעבודה משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי והאזורי ולא נתן ביחד עם הנהגת ההורים הארצית, לעותרים את בקשתם: לבטל את עיצומי ארגון המורים ולמסור את ציוני המגן. לא רק זאת, אלא השופטים העבירו ביקורת קשה על משרד החינוך ועל משרד האוצר, ועל שר החינוך, על המצב שנוצר ועל הסחבת בניהול המשא ומתן עם הארגון. צדקנו לאורך כל הדרך. אם לא היינו נוקטים עיצומים, לא היו מדברים איתנו וגם לא היינו מקבלים את אישור בית הדין הארצי לעבודה על הצדקת העיצומים. צר לנו מאוד שהעיצומים פוגעים בתלמידים. הם לא מטרת המאבק. אבל אין לנו ברירה אלא לנקוט צעדים מכאיבים - כי אחרת המעסיקים ימשיכו לנצל את המעורבות הנפשית והמצפונית שלנו ואחריותנו כלפי התלמידים וימשיכו לרמוס ולקפח אותנו. נקטנו עיצומים, ולא שביתה, כי היינו חרדים לכך שתלמידינו יסתובבו ברחובות בתקופה קשה זו ושהמורים ייפגעו בשכרם עקב ניכויים. חבל שלא כל המורים כיבדו את הוראות הארגון וביצעו את העיצומים, ונכנעו ללחץ של הורים או של תלמידים או של מעסיקים או של משרד

7