קשר עין גיליון 332 מרץ-אפריל 2026

יו"ר התאגדות המנהלים ונציגת תא המנהלים העל-יסודיים בארגון המורים, | איריס דורון מנהלת קריית החינוך השש שנתית בן גוריון, נס ציונה

יחידות חוסן - 5- יותר מ 2026 המבחן האמיתי של תלמידי

כ ששואלים אותי מה שלום התלמידים שלי, אני לא פותחת את גיליונות הציונים. אני מביטה להם בעיניים. , השאלה "כמה קיבלת?" הוחלפה 2026 במסדרונות של שנת מזמן בשאלות קיומיות הרבה יותר. עבור התלמידים והתלמידות שלנו, שנות התיכון לא היו מסלול לימודים רגיל, אלא רצף של טלטלות שעיצבו אותם בטרם עת: מהסגרים של הקורונה, דרך השבר הנורא של השבעה באוקטובר ועד למלחמות "עם כלביא" ו"שאגת הארי". זהו דור שלמד לקרוא אזעקות לפני שלמד לנתח שירה. המציאות הנוכחית מציבה בפני התלמידים אתגר מורכב מנשוא. הם מגיעים לכיתה כשהם נושאים איתם "תיק גב" שקוף וכבד. רבים מהם מתמודדים עם נסיבות חיים מטלטלות – בני משפחות מגויסות שחיים בדאגה קיומית יומיומית, תלמידים יתומים שאיבדו את עולמם, ואחרים המתמודדים עם הפרעות חרדה קשות והפרעות אכילה שהפכו למגפה שקטה. בתוך חוסר הרציפות הזה, כשהלמידה נקטעת על ידי כותרות בחדשות, קשיים בביקור סדיר והיעדרות ממושכת ממסגרות הלימוד הופכים למציאות שבשגרה. כמנהלת, אני רואה אותם מדי יום, חלקם יצאו מהשנים הללו מחוסנים, אך רבים אחרים יוצאים פצועים בנפש. הפציעות הללו הן שצריכות להכתיב לנו את סדר היום החינוכי. המוטיבציה ללמידה ולהיבחנות אינה מובנת מאליה בתקופה זו, היא דורשת משאבים נפשיים אדירים שתלמידים רבים פשוט אינם מסוגלים לגייס. לכן עלינו להשתחרר מהתבניות המסורתיות של בחינות הבגרות במתכונתן הקיימת, ולהבין כי המציאות דורשת חשיבה מחוץ למסגרת המוכרת – לא רק כ'הקלות' טכניות, אלא כשינוי תפיסתי שמתאים את דרכי ההערכה לרוח הזמן, לתקופה ולצורך הבוער בשטח. תפקידנו התרחב מעבר להוראה הפדגוגית הקלסית. עלינו לפעול באופן אקטיבי ליצירת קשר אישי ומשמעותי עם כל תלמיד ותלמידה, ולהיות ה"עוגנים" בתוך הסערה. תלמיד שמרגיש "שקוף" או שמתקשה להתמיד במסגרת בשל מצבו הרגשי, לא יוכל לגייס את המשאבים הנדרשים לבחינה אם לא ירגיש קודם כול שייך, בטוח ומוגן. זהו הבסיס לכל למידה

אפקטיבית – גמישות פדגוגית מבוססת קשר שרואה את האדם שמאחורי התלמיד. הצלחה בבגרות השנה לא תימדד רק בשורת הציון הסופית. היא תימדד ביכולת של המערכת להחזיק את התלמידים קרוב ולא לוותר על אף אחד מהם. כשאנחנו מעניקים מעטפת רגשית וקשר אישי, אנחנו מציידים אותם בכלי החשוב ביותר לחיים – החוסן. הבגרות האמיתית של כולנו נבחנת ביכולת להפוך את בית הספר לגשר המוביל מתוך המשבר אל עבר עתיד של תקווה. זוהי חובתנו המקצועית, וזוהי שליחותנו האנושית.

24