קשר עין גיליון 335 ספטמבר-אוקטובר2026

מאמר עמדה

"חינוך לערכים אינו נועד לייצר אדם הססני, החושש לפעול שמא יטעה. להפך. מטרתו ליצור אדם המסוגל לפעול בנחישות מתוך עולם פנימי מסודר; אדם שיודע שלכוח יש תכלית, ולכן גם גבולות"

מן הכיתה אל הספר – ובחזרה

ערכים אינם חולשה מלחמת חרבות ברזל הציבה בפני החברה הישראלית שאלות מוסריות קשות במיוחד. הטבח בשבעה באוקטובר, החטופים, הלחימה בתוך אוכלוסייה אזרחית והשימוש שעושים ארגוני טרור בתשתיות אזרחיות יצרו מציאות שבה הדיון על מוסר במלחמה נעשה לעיתים טעון מאוד. יש מי שחוששים כי עצם הדיבור על מגבלות מוסריות בשעת מלחמה מחליש את הלוחם. מניסיוני, המסקנה יכולה להיות הפוכה. לוחם ערכי שיודע מדוע הוא נלחם, מה מותר לו לעשות ומה אסור לו לעשות, הוא לוחם בעל עוגן פנימי כאשר סערת המלחמה מתחוללת. גבולות אינם חולשה, פעמים רבות הם מקור לעוצמה. גם כאן יש שיעור חשוב למערכת החינוך. חינוך לערכים אינו נועד לייצר אדם הססני, החושש לפעול שמא יטעה. להפך. מטרתו ליצור אדם המסוגל לפעול בנחישות מתוך עולם פנימי מסודר; אדם שיודע שלכוח יש תכלית, ולכן גם גבולות. אנו רוצים לחנך תלמיד המסוגל להגן על עצמו ועל חבריו, אך יודע מתי לעצור; להתחרות ולשאוף להצטיינות, בלי לדרוך על אחרים; להיות נאמן לקבוצה, בלי לאבד את שיקול דעתו; לכבד סמכות, אך גם לשאול שאלות כאשר המצפון מחייב זאת. במובן הזה, המרחק בין הכיתה לשדה הקרב קטן מכפי שנדמה.

חינוך לערכים אינו עוד תחום דעת לצד מתמטיקה, אנגלית ותנ״ך. הוא גם אינו מסתכם בשעת מחנך, בטקס או בכרזה במסדרון. חינוך לערכים מתרחש בכל פעם שבה תלמיד נדרש לקבל החלטה: כיצד הוא מתייחס לחלש ממנו, האם הוא נושא באחריות לטעות שעשה, מה הוא עושה כאשר כולם פועלים בדרך שאינה ראויה, וכיצד הוא משתמש בכוח שיש בידיו. תפקידו של המורה אינו לתת לתלמיד תשובה מוכנה לכל מצב שבו ייתקל בעתיד. הדבר ממילא בלתי אפשרי. תפקידנו להעניק לו מצפן. ייתכן שבעוד שנים התלמיד היושב מולנו יהיה מפקד שיידרש להחליט אם לסכן את אנשיו; רופא שיצטרך לבחור בין צרכים מתחרים; מנהל שיחזיק בידיו את פרנסתם של עובדים; איש ציבור שיקבל החלטות המשפיעות על אלפים; או פשוט אב ואם הנדרשים לקבל החלטות עבור משפחתם. אנחנו לא נהיה שם לצידו. אבל אולי משהו מן השיחות שהתקיימו בכיתה יהיה שם. אולי הוא יזכור שלא כל מה שאפשר לעשות ראוי לעשות; שכוח ואחריות אינם הפכים אלא שני צדדים של אותו מטבע; שערכים נבחנים דווקא כאשר יש להם מחיר; ושגם ברגעים שבהם המציאות נעשית מורכבת, אלימה או מטלטלת – האדם עדיין נדרש לבחור איזה אדם הוא מבקש להיות. בעיניי, זהו ליבו של החינוך לערכים. וזהו גם אחד המסרים העמוקים ביותר של דיני המלחמה במסורת ישראל: השאלה איננה רק כיצד לנצח במלחמה, • אלא מי נהיה כאשר היא תסתיים.

המפגש בין עולם ההוראה, המחקר ושירות המילואים הוביל אותי בשנים האחרונות לכתיבת הספר "מסכת מלחמה". הספר נולד מתוך ניסיון לחבר בין שאלות שפגשתי בשטח לבין דיון בן אלפי שנים במסורת ישראל: מן התנ״ך וחז״ל, דרך הראשונים והאחרונים ועד למדינת ישראל, צה״ל ודיני הלחימה בני זמננו. אבל ככל שהעמקתי בנושא, הבנתי שאני כותב לא רק על מלחמה. אני כותב על חינוך. השאלה העומדת בבסיס דיני המלחמה היא למעשה שאלה חינוכית עתיקה מאוד: איזה אדם אנחנו מבקשים לעצב כאשר אנו נותנים בידיו כוח? אפשר ללמד אדם כיצד להילחם. אפשר לתת לו נשק, לאמן אותו, לשפר את הכושר שלו וללמד אותו לנצח. קשה הרבה יותר ללמד אותו מה ראוי לעשות בכוח שקיבל. הדבר נכון גם הרבה לפני הגיוס לצבא. מערכת החינוך מעניקה לתלמיד כלים וכוחות: ידע, יכולת, עצמאות, ביטחון עצמי ומנהיגות. השאלה החינוכית איננה רק אם התלמיד יהיה מסוגל להפעיל את הכוחות הללו, אלא לשם מה יפעיל אותם ומה יעצור אותו כאשר יוכל להשתמש בהם לרעה. לחנך למצפן, לא לסיסמה ייתכן שזה אחד הלקחים החשובים שמלחמת חרבות ברזל יכולה להחזיר אל בתי הספר.

35