קשר עין - גליון 237 - מרס 2014

CHAPEAU על כובעים ומקומם או מקומות וכובעיהם סיפורים מרתקים המסתתרים מאחורי שמותיהם של מלבושי ראש למיניהם וגלגוליהם הלשוניים

פוֹ ַ ש ּ

) CHAPEAU פּוֹ היא מילה צרפתית ( ַ ש שפירושה כובע, והיא מילת קריאה של הערכה לאמן או תחליף לניב הרווח

ה ידועה ָ יּ ִ פ ָ ה. הכּ ָ יּ ִ פ ָ מצוי כיסוי ראש הידוע בשם כּ ככיסוי ראש מסורתי, שאותו לובשים הערבים. היא עשויה שני חלקים: האחד של בד, שצורתו מרובעת, והוא מוצמד לראש ע"י חלק שני, שהוא חבל שזור ל הוא ַ ק ַ ל. השורש המקביל והעברי של ע ַ ק ַ הקרוי ע עג"ל מלשון עגול. ה) ומקורו ַ יּ ִ ה הוא, כצפוי, ממוצא ערבי (כּוּפ ָ יּ ִ פ ָ השם כּ יה ָ יּ ִ פ ָ א - עיר בעיראק שבה ייצרו את הכּ ָ פ ֻ כּ ְ ל ַ בא הראשונה. מקבילה לכפייה היא המצנפת - מטפחת בד שהקדמונים כרכו סביב לראשם, כפי שנוהגיםההודים בימינו; אך המצנפת איננה המצאה הודית. המצנפת נמנתה עם בגדי הקודש של הכוהן הגדול: "ובמצנפת ף משמעו: כרך ַ נ ָ ף" (ויקרא ט"ז, ד). הפועל צ ֹ בד יצנ לכסות. =ֻ נ ַ צ ָ פעמים מספר, ומקורו בפועל האכדי פּ ל, שהוא כינוי לכובע ֶ מ ְ י ַ ר ְ ט ְ המצנפת מזכירה את הש פרווה, שחובשים אותו יהודים חרדים בעיקר בימי שבת ומועד. חוקר מועדי ישראל, י"ט לוינסקי, ציין כי בפי העם דרשו "שבת"-ראשי תיבות של: שטריימל במקום תפילין, כי אין מניחין תפילין בשבת. מוצא השטריימל בכיסוי הראש שבו התהלכו היהודים האורתודוקסים בליטא ובגליציה. סבורים כי מוצא השטריימל בכיסוי הראש הכוזרי, הרווח עד היום בקרב התושבים הנוודים בערבות טורקיסטן. מקור ל הוא במילה הגרמנית של ימי הביניים ֶ מ ְ י ַ ר ְ ט ְ המילה ש של המילה המקבילה F ב- M או בחילופי STREIM , שפירושה רצועה - ובכך נתכוונו לכובע בעל STREIF רצועה של פרוות שועל סביבו. קרובה לשם הגרמני שמשמעו, כאמור, רצועה, היא המילה STREIF , ומכאן, אגב, השם הבריטי לרצועת STRIP האנגלית . GAZA STRIP עזה: כפר ערבי בחלקו התיכון של השרון ליד טול כרם

במקומותינו: "כל הכבוד!" אחד הניבים הנקשרים פּוֹ במובן שראינו, הוא: ַ למילה כובע, וגם למילה ש "להסיר את הכובע", ניב המציין יחס של כבוד כלפי מישהו. מקורו של הניב הזה בתקופת ימי הביניים, שבה לבשו האבירים שריון וקסדה, לבוש שהיה עשוי רובו מתכת ונועד להגן על כל חלקי הגוף מפגיעת חצים וחרבות. כדי להזדהות בפני חבר ומכר נאלץ האביר להסיר את המצחייה, ולעתים את הקסדה עצמה, ומכאן צמח המנהג, שעבר באירופה ומשם לכל רחבי העולם, להסיר את הכובע כדי להסביר פנים או לשם ברכה בעת מפגש רעים. במאמרי זה אסיר את הלוט המכסה כמה סיפורים מרתקים שמאחורי מלבושי הראש למיניהם. ע (שהטעמתה הנכונה מלרע - ַ אתחיל במילה כּוֹב בהברה האחרונה): המילה כובע חדרה לעברית, כנראה, מן הארמית, א ָ ע ְ שבדיאלקטים שלה היא מצויה בשתי צורות: כּוֹב ה ומגן ָ נּ ִ א. במקרא מצויה הצורה קובע: "צ ָ ע ְ וקוֹב וקובע" (יחזקאל כ"ג, כ"ד). השורש של כובע או קובע שהוא קב"ע (או כב"ע) קרוב קרבה פונטית ומשמעותית לשורש גב"ע ,המזכיר לנו את המילים גביע ומגבעת, ואכן הכובע או המגבעת הם בעלי צורת גביע הפוך. בהקשר זה מעניין מאוד לציין שמדינת גבון שבאפריקה המשוונית נקראה כך, בפי הכובשים הפורטוגלים, כי כשהגיעו אליה יל, בפיתול נהר דמוי מגבעת, ִ ו ְ ר ֶ יבּ ִ הבחינו, ליד הבירה ל - מילה ששאלו מהפניקית/ GABAU : ובלשונם הכנענית. רוב סוגי הכובעים - מוצאם אירופי, אך במזרח התיכון

ד"ר מוטי רוזן מורה, לשונאי ובלשן

ה ָ י ִ פ ָ כ ּ ּ

ע ַ כוֹב ּ

22