קשר עין - גליון 237 - מרס 2014

המרכז הוא גם המקום שבו נערכים גישור – הגישורים בבית הספר, דבר המשפיע לטובה על האקלים הבית ספרי. התלמידים נחשפים להליך חינוכי, ערכי, מכבד וחשוב לפתרון סכסוכים. אבידן: "בכל שנה מתקיימים כ-05 גישורים. יש הבנה כי קיימת דרך חלופית להליך המשמעתי של עונשים". לאורך השנים נתן המרכז מקום קבוצות מנהיגות – ומסגרת לקבוצות מנהיגות שונות. הקבוצות הביאו לידי ביטוי כישרון, יצירה או עשייה התנדבותית, ואלה תרמו למראה החיצוני של בית הספר ולפעילות החברתית בו. אבידן: "קבוצות שפעלו במרכז היו גננים אקולוגים, הרכבים מוסיקליים שהופיעו בבית הספר והתנדבו בקהילה, קבוצה שבנתה פסל סביבתי, קבוצת אפייה כתרומה לניצולי השואה ועוד. גם מועצת התלמידים, כקבוצת המנהיגות המייצגת את כלל תלמידי ביה"ס, נפגשה ופעלה כחלק מפעילות המרכז". במה תרומתו המרכזית של מרכז ההעצמה לחיי ביה"ס ולתלמידים? אבידן: "התרומה הכי מכרעת היא שיותר תלמידים חייכו, צחקו, נהנו וחוו את עצמם כאנשים טובים ומוצלחים. באופן ברור ראינו, כי יש גם הפחתה ניכרת של מקרי האלימות, ונדליזם ונשירה מבית הספר, וכן הפחתה בהסתובבות שלילית ברחבי בית הספר בזמן שיעורים. החיבור שיוצר המרכז מפחית את תחושת הניכור שחווים תלמידים רבים בתקופת התיכון. ראינו גם עלייה בהישגי התלמידים, במוטיבציה ללמידה ובציוני הבגרות. גם המורים נתרמים מהמרכז בכך שהם יכולים להפנות אליו תלמידים במצבי קיצון באמצע שיעור ולדעת שהתלמידים יקבלו מענה. נוסף על כך הקשר הישיר והפתוח איתי עזר לנו, כמערכת, לגלות מצוקות, קשיים חברתיים, 'סודות' כמו התמכרויות בשלב מוקדם, ולטפל". ניהול של מרכז העצמה הוא תפקיד מורכב, עם אחריות עצומה ועומס רגשי, כיצד את עומדת בזה? אבידן: "אני מאמינה שתלמידים זכאים לחירות, לחופש בחירה, לשוויון, לכבוד אמיתי, ו...כן,

הדבר הזה מתאפשר וקורה. החוויה היומיומית והמרגשת עם בני נוער מטעינה אותי בכוחות

להתמודד גם עם הקשיים שמרכז כזה מוליד".

מדוע החשיבות של המרכז כה רבה דווקא בחטיבות ביניים ובתיכונים? אבידן: "המעבר החד מיסודי לחטיבה ולתיכון, עם כל הלחץ של בחינות והישגים, משאיר את התלמידים חסרי מענהבתחוםהרגשי. גםהגיל הוא גורםמשפיע. בני נוער מתמודדים עם זהותם, מיניותם, ציפיות ההורים, המקום החברתי ועוד, ובית הספר כמעט לא נותן מענה רלוונטי לקשיים אלו, דבר שמשאיר את הנוער בתחושת ניתוק, ניכור ואנטגוניזם כלפי בית הספר. המרכז נכנס בדיוק לחלל זה. דרך חיזוק העולם הרגשי והחברתי ניתן לפרוץ קדימה ולהצליח בתחומים נוספים". מה, לדעתך, דרוש למנהל ו/או למורה שקוראים את הכתבה הזאת ורוצים להרים את הכפפה? אבידן: "ראשית - הנהלה רתומה לרעיון וליוזמה. נוסף על כך: מרחב מוגדר – חדר בגודל כיתה לפחות, פנוי רק לשימוש המרכז, השקעה ראשונית של רכישת ציוד לחדר בסך של 000,51 ש"ח בערך ואיש צוות במשרה מלאה". מה הקווים לדמותו של מנהל מרכז העצמה כזה? אבידן: "בראש ובראשונה - אנשים שיש בהם אהבה לילדים ולנוער, שיכולים לנהל שיח אמיתי וכן עם בני נוער בגובה העיניים, אנשים עם אומץ ומעוףשמוכנים ללמוד יחד עם התלמידים, וכן, גם אופטימיים ללא תקנה. מובן שכל אדם שיגיע לנהל מרכז כזה ינהל אותו בדמותו ובדמות בית הספר שלו". לא עוצרת בעלייה... אבידן, אשר הבינה מיד את חשיבותו הרבה של מרכז ההעצמה וסגולותיו, מבקשת להפיץ את היוזמה לכל תלמידי ישראל. נחושה בדרכה, היא נפגשה בעת האחרונה עם שר החינוך והציגה לפניו את המודל, בתקווה שהוא יפרוס עליו את חסותו ויישם את הרעיון של מרכזי ההעצמה בבתי הספר בארץ כחלק מתוכנית משרד החינוך. לדברי אבידן, גם הרפורמה "עוז לתמורה" משרתת את המודל, בכך שמורים מקצועיים שונים יכולים להיכנס אל המרכז ולהעשירו בפעילות. "מנהל בית ספר יכול להשתמש במערך המורים שלו ולתמוך בפעילויות המרכז, ולאפשר למורים להביא מכישוריהם ותחביביהם, וכך נוצרת העצמה הדדית," היא מוסיפה. מה יהיה אם לא תצליחי לרתום את מי שצריך כדי לשכפל את המודל הלאה? אבידן: "זו לא אופציה".

קשר כתבה 34

הקשר הישיר והפתוח איתי עזר לנו, כמערכת, לגלות מצוקות, קשיים חברתיים, 'סודות' כמו התמכרויות בשלב מוקדם, ולטפל

גם לילדות ולהתבגרות שלהם. לא כתחנה בדרך, לא כשלב ביניים שהוא בבחינת 'טרום בשלות', אלא כהווה משמעותי מאוד עבורם. כאן, במרכז, אני רואה, הלכה למעשה, כיצד