קשר עין - גליון 239 - מאי 2014
ל כ ב ו ד י ו ם ה ז י כ ר ו ן - ת ש ע " ד ב ב י ת ה ק ב ר ו ת ה צ ב א י . . . לפגוש מצבה
קשר עין 28
בוחר לי קבר אחד ואומר לו: אתה לא לבד אני החבר, אני האח אפילו אם זה אחד מתש"ח והמצבה פתאום לרגע לא עצובה והיא מספרת על מה ועל איך ולוחשת בשקט... אל תלך וכשתלך, תביט רגע לאחור ותבטיח שבשנה הבאה תחזור. ואתם - אנחנו... עשו לכם חוק, עיניכם הרואות, יש כה הרבה מצבות עצובות
מצבה בודדה, עצובה יש מצבות שאף אחד לא פוקד ואין הצדעה ואין המפקד מצבות עצובות בודדות וביום הזיכרון בשעת הצפירה עוברת שם רק רוח קרה מעולם לא ביקרו שם ילדים לא היו שם נכדים רק הורים ואחר כך אחים ואולי איזה בן דוד רחוק הרי לא נעים קרוב למחוק... ועברו השנים ונשארה רק מצבה הביטו, היא כל כך עצובה ואין מי שיניח פרח - שיגיד "יזכור" ויבכה וילטף ויביט רגע לאחור פשוט הרגשתי חייב הרי מישהו אותו פעם אהב הוא רק מת צעיר ללא ילדים סתם חייל, רק עם מדים ולאחר הלוויה מתוקשרת ונאום מפקד הוא נשאר כה בודד ונשארה מצבה כל כך עצובה עם כיתוב סטנדרטי וסיפור עלום ובעצם - לא נשאר כלום
גיל קשתי
מורה לתנ"ך תיכון ע"ש דוד קלעי גבעתיים
וחיילים שנשכח שמם ורק האל ייקום דמם היו עד היו גלעד... הרי ידענו להגיד ביום הזיכרון "בזכותם..." היו הזכות, היו משפחתם הניחו פרח, הביטו בכתובים אמרו בשבילם "אל מלא רחמים" פתחו לב, חם ורגיש הוסיפו בשקט את שמם ל"קדיש"
הם ועליהם יום הזיכרון עומד קראו את גבורתם בלב רועד
היו האחים, היו חברים היו אתם בית יד לבנים.
כל יום זיכרון אני עושה מצווה ומחפש לי בשקט מצבה עצובה והן מביטות בעיניים כבויות בבית הקברות מצבות עצובות.
ואותן כל יום זיכרון אני מבקר אני "הילדים" - אני זוכר בוחר ויושב ליד מצבה עצובה ויושב וחושב
Made with FlippingBook