קשר עין - גליון 240 - יוני 2014

קשר מאמר 33

זאת לנוכח האפשרות להציף ריבוי בלתי מוגבל של פרשנויות בלי לשלול אפריורית אף אחת מהן. באופן אלי ֵ הזה קריאות המציגות אותו כמנהיג פרגמטי ר שקול הנענה לצורכי השעה של מדינתו אפשרי ואף קביל. עיון בקורות חייו של רוחאני, מעבר לנאומיו, מראה כי את רוב חינוכו האקדמי רכש בגלאזגו שבסקוטלנד, ועבודת הדוקטורט שלו כתובה בשפה האנגלית: "הגמישות של חוק השריעה ביחס לחוויה האירנית". שילוב פרט זה בפרשנות דמותו של רוחאני כבר מעגל את הפרשנות החד ממדית הרווחת. ברוח זו ברצוני להציג שלוש מסורות חשיבה בולטות המשלימות זו את זו: פוסט סטרוקטורליזם; דקונסטרוקציה; ופוסט מודרניזם. פוסט סטרוקטורליזם: הבולט בבעלי גישה זו הוא הבלשן פרדינן דה סוסיר (7581 – 3191) (פרדינן, דה סוסיר "קורס בבלשנות כללית", תרגום אבנר להב, הוצאת רסלינג, 5002). טענתו היא כי ידיעתנו את העולם מעוצבת על ידי השפה המשמשת לייצוגה. הלשון היא רשת ן ומסומן. ֵ מ ַ ס ְ ) מורכב ממ SIGN( של סימנים, הסימן המסמן הוא הצליל או הצורה הכתובה של המילה (הסימן), והמסומן הוא המושג שהמילה מייצגת. בתפיסתו של דה סוסיר, הלשון אינה רק מתעדת דברים בעולם ומעניקה להם תוויות, אלא מכוננת אותם עבורנו. השפה היא מבנה דינמי שמנסח ומגדיר תופעות ואירועים, ולא רק אוסף של שמות שניתן לדברים. תודעה אנושית מקנה לאובייקט או לרעיון את משמעותם. זו נבנית באמצעות הלשון ומוצאת ביטוי באמצעות הלשון. החברה מכילה מערכות סימנים מסוגים שונים, כגון: שפת הרמזורים, דרגות בצבא ועוד. המשמעות אינה מוכלת מלכתחילה בתוך הדבר. שרירותה של הלשון היא היותה תלוית יחסים ומכוננת משמעות. כך, לדוגמה, הבחירה להגדיר אדם כ"טרוריסט" או כ"לוחם חופש".

הוראת הספרות כיום מחייבת גישה החורגת מהמקובל והשגור. עלינו לחשוב כיצד אנו מקנים כלי חשיבה וניתוח לתלמידים. כיצד יש להתייחס לכל יצירהשהם קוראים כטקסט המייצג ומשקף מציאות החורגת מגבולות הזמן והמקום. טקסט מניח רשת שלמה של קישורים בין יסודות, שעל הקורא לבצע – וחלק מהם מוצג באמצעים תחביריים, לוגיים, או על ידי צורות ספרותיות מסורתיות. אחד החידושים הגדולים של המצב הפוסט מודרני הוא ההנחה שיש לזנוח את הדיון באספקטים הצרים והחד ממדיים גרידא (דיון פילוסופי לחוד, דיון אנתרופולוגי לחוד, דיון ספרותי נפרד) ולעבור להתבוננות רב-תחומית ביחס למרחב הידע האנושי (דוד, גורביץ "פוסטמודרניזם", הוצאת דביר, תל-אביב, 7991). דוגמה לכך ניתן לראות ב"נאום הכתר" של קראון במחזה "אנטיגונה". בקריאה חד ממדית, הרווחת בקרב המורים ובספרי הלימוד, אנו רואים התייחסות אך ורק לתוכן הנאום ולתכונות קראון כמנהיג טראגי. קריאה פוסט מודרניסטית יכולה להרחיב את גבולות הידע של התלמיד ולממשם במציאותשלו היום יומית. לדוגמה, כאשר אנחנו קוראים את "נאום הכתר", אנו תופסים את קראון כמנהיג, חזק, בעל סמכות, כריזמטי, בעל חזון וכוח ליישם אותו. הרחבת גבולות הפרשנות די, והתייחסות לעובדה שאינה ָ מעבר להקשר המי כתובה, כי אנטיגונה קוברת את פולינקס במקביל ל"נאום הכתר", מציגה אותו כמנהיג חלש. התפיסה את קראון כמנהיג חזק, במהלך הקריאה, מקורה בהנחות מקדמיות שאנו באים איתן ליצירה. שבירה של הנחות מקדמיות כאלו מאפשרת פרשנות מורחבת. למשל, אפשר להציג את התפיסה המקדמית שלנו כלפי מנהיג הרפובליקה האסלאמית, הנשיא רוחאני. מסגרת הפרשנות הרווחת בנוגע אליו, הנובעת ממראהו החיצוני והאידיאולוגיה האסלאמית שלו, מציגה אותו כמנהיג פונדמנטליסטי, פרימיטיבי ושאינו מכיר את התרבות המערבית. הרחבת גבולות הידע ועיון בריבוי של מקורות מאפשרים קריאה פרשנית מורכבת יותר ואף סותרת,

התפיסות הרווחות היום בתורת הספרות מאמצות גישה של חוסר ודאות. לטענתן, הספרות והביקורת הספרותית בתקופה זו נתונות בתהליך של שינוי מתמיד