קשר עין - גליון 240 - יוני 2014

רים ָ פ ְ ס ֹ

מחשבות והרהורים על הסיפור "הרופא וגרושתו" של ש"י עגנון

שרה כהן בודוויג

הוא מנסה לשנות את עברה. אנו עדים למערכת יחסים טעונה ומורכבת בין גבר פרנואיד לאישהשכל "חטאה" נחשב, בעיניה, לעניין שולי בעברה. ניתוק הקשר אמור להביא, לפי דעתו, להשתחררות מן המלכוד הפסיכולוגי שאליו נקלע. הרופא מנסה שוב ושוב לפענח את הכוח שהיה טמון, כביכול, בגבר שאהבה דינה קודם שפגשה בו, ושבגללו הוא מרגיש מאוים. רצה הגורל והוא פוגש את ה"מאהב" בבית חולים, כחולה הפרטי שלו. יחסו אל "המאהב" הופך להיות אובססיבי והוא מתנקם בו על ידי הרעפת תשומת לב וטיפול יתר. בדרך זו הוא רוצה לגלות את סוד כוחו של ה"מאהב" ופרטים מעברה של דינה. החולה מבריא, ולמרות החלמתו הרופא לא משחרר אותו מבית החולים וממשיך לטפל בו בתקווה שהוא עצמו ישתחרר מהעומס הרגשי שאליו נקלע. קנאות בכלל, וקנאות ל"כבוד האישה" בפרט, הייתה מאז ומעולם נושא טעון, מסוכן ושנוי במחלוקת. לא במקרה שמה של האישה הוא דינה, ומתבקשת השוואה עם סיפורה של דינה התנ"כית. חמור, בנו של מושל שכם, מתאהב בדינה, חושק בה ולוקח אותה לביתו. שמעון ולוי, שנחשבו לקיצוניים בבני יעקב, נטלו את תפקיד "שומרי הכבוד" של אחותם והענישו את בני שכם. יעקב, לפני מותו, מוקיע אותם על קנאותם ההרסנית שהכפישה את שמו בעיני בני המקום ("שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכורותיהם..." בראשית מט, ה-ז). בסיפור "הרופא וגרושתו" הרופא הקנאי שואף לנקמה ב"מאהב" ובאשתו כאחד. נקמתו שונה מנקמתם של האחים. החולה מבריא ומשתחרר מפוטם מבית החולים, ואילו האישה נעשית חולה ומאבדת את נישואיה. עגנון בחר לסיים את הסיפור בגירושין כאפשרות לפתרון הבעיה. הרופא ממשיך להתלבט ונותן הסבר שכלי לבעייתו הרגשית. אך האם הרופא ישתחרר סופית ממחשבותיו הטורדניות כלפי אשתו? קראו והחליטו אתם!

זוהי המלצה לחזור ולקרוא בסיפורו הידוע של עגנון "הרופא וגרושתו", העומד היטב במבחן הזמן. הסיפור נכתב בגוף ראשון, והמספר הוא רופא בבית החולים השרוי בקונפליקט פנימי ורגשות סותרים. מתחולל בו מאבק פסיכולוגי בין אהבתו לאשתו היפה לבין רגשות הקנאה והנקמנות שהוא חש בגלל אהבתה הראשונה לגבר אחר. הסיפור מבטא השקפת עולם של אדם פרטי, ובעת ובעונה אחת גם השקפת עולם של חברה שוביניסטית שרווחה בעבר ועדיין שורדת בחוגים שונים גם בימינו. מאחר שהסיפור כתוב בגוף ראשון, קולה של האישה, האחות דינה, לא נשמע. המספר מרגיש שגבריותו מאוימת מאותו הרגע שאשתו מספרת לו "דברים היו לי עם אחר". אף שמדובר בפרשת אהבה שקדמה להיכרותם, ואין לו, לכאורה, סיבה אובייקטיבית להניח שלאשתו עדיין יש קשר עם אותו "מאהב", אין הוא יכול שלא להרגיש קנאה כלפי אשתו. הרופא שואף להשתחרר ממחשבות אלו, אבל אינו מסוגל. מבחינה הגיונית הרופא בוש בעצמו, אך מבחינה רגשית הוא שבוי במוסכמות חברתיות מעוותות. מצב זה מוביל, בסופו של דבר, לאומללות דו כיוונית. דינה נעשית חולה, והוא נעשה קנאי בצורה חולנית. מאמציה להוכיח ש"אין לבה עם אחר" לא נושאים פרי. הסיפור מייצג מאבק של אדם פרטי בדעות קדומות ובהשקפת עולם שוביניסטית, שלפיהן רומן טרם נישואין "אינו לכבודה של אישה". גברים שראו את תפקידם כ"שומרי הכבוד" של גופה ונשמתה של האישה, שנחשבה בעיניהם לרכוש בעלה, היו

שכיחים בעבר ויש להודות שלא עברו מן העולם. במקרה שלנו הגבר שבוי

בדעותיו הקדומות, אך כלפי חוץ הוא מנסה לחקות חברה בעלת אוריינטציה פתוחה. הוא משתלט על נשמתה ורגשותיה של האישה, ומאחר שאינו יכול לשנות את עברו,

תמונה: לע"מ | ש"י עגנון

40