קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 245 ינואר 2015

מערכת המשפט: "הלנו את...?"

קשר 33

ר לוֹ ֶ אמ ּ ֹ י ַ יו ו ָ ל ֵ א ַ ע ׁ ֻ הוֹש ְ ךְ י ֶ ל ֵּ י ַ דוֹ ו ָ י ְּ ה ב ָ לוּפ ׁ ְ בּוֹ ש ְ ר ַ ח ְ דּוֹ ו ְ ג ֶ נ ְ ד ל ֵ מ ֹ ישׁ ע ִ ה א ֵּ נ ִ ה ְ א ו ְ ר ַּ י ַ מקור הביטוי שבכותרת הוא בתנ"ך: "ו ינוּ" (יהושע ה, יג). לפי הפסוק, ביקש יהושע לברר מה כוונתו של האיש הניצב מולו וחרב בידו, ֵ ר ָ צ ְ ם ל ִ ה א ָּ ת ַ נוּ א ָ ל ֲ ה האם הוא ידיד או אויב. מאמר זה הוא תקציר למאמר שכתבתי: "מערכת המשפט כמורה נבוכים: דיני נזיקין והשפעותיהם על נשיאה באחריות בחינוך", שהתפרסם בספר "נשיאה באחריות בחינוך: בין גיבוש להתמוססות" בעריכת פרופ' אדם ניר, בהוצאת מכון ו־ליר בירושלים, 4102

ב עבודתם החינוכית נושאים אנשי חינוך באחריות כבדה כלפי תלמידיהם, בשיעורים, בהפסקות ובפעילויות מחוץ לבית הספר. מאחר שאנשי חינוך מופקדים על חינוך ילדים ובני נוער, הם מתלבטים יום־יום בשאלה כיצד לשלב בין הרצון לאפשר לתלמידים חופש פעולה והנאה מתהליך החינוך ובין החשש היום־יומי לשלומם הפיזי והנפשי, והמחויבות להחזירם בריאים ושלמים לבתיהם, בשעה שהם נושאים באחריות לשלומם. ההתלבטות היא אמתית וכנה, שכן, כדי לאפשר לתלמידים ללמוד, יש לאפשר להם מידה של חופש, הכרוך, בהכרח, במידה של סיכון. עבודתם של אנשי החינוך תהיה קלה הרבה יותר אם יימנעו מראש ממצבים שכרוכה בהם מידה של סיכון, אבל אם יעשו כך ייתכן שיחטאו לחובתם המקצועית והמוסרית בתור אנשי חינוך. כך יוצא שאנשי חינוך ניצבים לעתים נבוכים נוכח תוצאות עגומות ובלתי צפויות אף שלהבנתם פעלו כשורה, אפשרו את מידת המרחב הרצויה ובד בבד נהגו כמורים "סבירים" ועשו כל מה שביכולתם כדי לשמור על ביטחונם של תלמידיהם. ובמצבים כאלה הכול נדרשים אנשי חינוך לשאול את עצמם אם עשו כדי לשמור על ביטחונם של התלמידים. ומה פירוש "הכול"? האם התנהלותם, בכל הנוגע לשמירה על שלומם של התלמידים, היא סבירה? מי מחליט מהם גבולות ה"סביר"? האם מה שמוגדר "סביר" בעיני

המורה זהה ל"סביר" בעיני מערכת המשפט? מערכת החינוך אינה פועלת בחלל ריק. היא חלק ממערכת נורמטיבית שכפופה לעקרונות המשפט בחברה. זאת ועוד, נשיאה באחריות לתוצאות מעוגנת בחשיבה ובנורמה משפטית. בסופו של דבר אי אפשר לדון בסוגיית הנשיאה באחריות בלי לתת את הדעת על ההקשר הנורמטיבי והמשפטי שתהליך החינוך מתקיים בו. המקור המשפטי העיקרי שמיושם במרבית פסקי הדין העוסקים בנזקים גופניים הנגרמים לתלמידים ובבחינת מידת האחריות של המורים הוא עוולת הרשלנות, המופיעה בסעיף 53 ו־63 לפקודת הנזיקין (פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח־8691, ס"ח 662). מדובר בעוולה בתחום המשפט האזרחי, ולכן, אם מתברר שמורה, מנהל, רשות מקומית או משרד החינוך התרשלו ולפיכך הם אחראים לנזק, הם יידרשו לשלם פיצוי כספי. נציין כי כאשר מתרחש אסון שבעקבותיו נפטר תלמיד, הרי אנו מצויים בשדה המשפט הפלילי, והאישום יהיה לפי סעיף 403 לחוק העונשין: (חוק העונשין, התשל"ז־7791, ס"ח 622) גרימת מוות ברשלנות.

תמר מאיר

באופן כללי ורחב, ניתן להגדיר שאדם "התרשל" בעת שנהג תוך הפרת סטנדרט התנהגותשנדרש ממנו, כאשר סטנדרט זה נקבע על ידי השוואת התנהגותו להתנהגות