קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 245 ינואר 2015

מערכת החינוך היא חלק ממערכת נורמטיבית הכפופה לעקרונות המשפט בחברה. אי אפשר לדון בסוגיית הנשיאה באחריות בלי לתת את הדעת על ההקשר הנורמטיבי והמשפטי שתהליך החינוך מתקיים בו

לוין: "אכן, מבחינת הדין הרצוי ייתכן שמוטב היה לשקול אם אין מקום להטיל עליהן אחריות מוחלטת לאשר קורה לתלמידים, לפחות בשעה שהם נמצאים בתחומי בית הספר" (ע"א 423/77, רבי נ' סמרה, פ"ד

גוף הנגרמות לתלמידים. החזון שהזכיר השופט חשין לא מתממש, ובמקרים אלה נבחנת אחריותם של אנשי החינוך בנזיקין. בנסיבות אלה אמורה מערכת המשפט להבהיר את הקריטריונים להגדרת מורה כ"מורה סביר", שלא יימצא אחראי לנזק, ולחדד את חובת הנשיאה באחריות החלה על המורים. בפועל, המצב הוא אחר. אמנם הפסיקה תפקידה לשפוט התנהגויות, להעריך את משמעותן ולהפיק מן המקרה הנתון הנחיה לבאות, אולם כאשר החוק (פקודת הנזיקין ועוולת הרשלנות) מותיר כר נרחב לפרשנות, הפסיקה תהיה בהכרח תלוית נסיבות המקרה המובא לפניה, לרבות הפעלת שיקול הדעת של השופט היושב על המדוכה. אין אפוא מתאם בין התפקיד שבית המשפט מנכס לעצמו ובין תוצאות מעשיו. מצב זה גורם לחוסר אחידות, לחוסר עקביות ולבלבול בקרב הציבור הניזון מפסקי דין אלה. יוצא אפוא שהכול מתגלגל לפתחו של היחיד, המורה או המנהל, שמפעיל במקרים רבים שיקול דעת לפי אמות מידה סובייקטיביות, בשל העדר הכוונה ברורה מצד מערכת המשפט. זאת ועוד, אם ברור לנו שהכוונה גוררת אחריות ויוזמה, הרי גם ההפך נכון: חוסר הכוונה וחוסר ודאות צפויים ליצור פחות מוטיבציה ופחות נכונות לנשיאה באחריות וליוזמה.

קשר משפטי 36

לב (2) 544, 744 [8791] ). וכן בפס"ד מרצלי נ' משרד החינוך והתרבות (ע"א 1602/09, מרצלי נ' מ"י, משרד החינוך והתרבות, פ"ד מז(1) 208, 518 [3991] ) בדברי השופט חשין: "בהקשר זה של חובת פיקוח והצורך בהקצאת משאבים, הועלתה מחשבה להטיל אחריות מוחלטת על הנהלות בתי הספר, אחריות אשר תבוא בצמוד לביטוח חובה [...] אך כל זאת אינו אלא חזון לימים יבואו, והרי כיום אנו במעבה דיני הנזיקין". בשדה החינוך והמשפט ניכרת התרבות של לסיכום, תביעות העוסקות במידת אחריותם של אנשי החינוך כלפי תלמידיהם, בעיקר בכל הנוגע למקרי פגיעות