קשר עין גליון 246 ירחון ארגון המורים פברואר 2015

קשר מאמר 27

תמונת אילוסטרציה

התייחסות מערכת החינוך אל ההורים חייבת להיות ממקום מקצועי, המבין את תהליכי התפתחות ההורים ומבין את המשמעות האדירה שיש לשיתוף הפעולה. על המורים, הנתפסים כאנשי מקצוע, להבין היטב את התהליכים הפסיכולוגיים וההתפתחותיים של הילדים ושל ההורים, ולזהות מה קורה להורים בכל רגע התפתחותי של ילדיהם, כאשר הם נדרשים לנהל דיאלוג ושיתוף עם גורם נוסף - מערכת החינוך. כדי שהילדים יגדלו בחוויה של תקשורת ושל הבנה בין שתי הישויות המשמעותיות - ההורים והמורים - על כל אחתמהישויות להכיר בקשייםהאובייקטיביים של הצד האחר, ליצור אקלים של ביטחון ושל קבלה ולפתח דיאלוג בונה מתוך שותפות. בעבר לא היה צורך לדון בנושא של מעורבות ההורים או בנושא של הדיאלוג בין המורים להורים. חלוקת התפקידים הייתה ברורה: תפקיד בית הספר היה ללמד ולחנך, וההורים סמכו על בית הספר שימלא את תפקידו. בתקופתנו, התקופה הפוסט-מודרנית, כשהמידע נגיש לכלל האוכלוסייה - גם להורים - ורמת השכלת ההורים גבוהה משהייתה בעבר, החלו ההורים לבקש את מעורבותם. על בית הספר לשמש בית חינוך שמטרתו להקנות כלים לרכישת ידע והתנהגות. לפיכך, על הצוות המקצועי של בית הספר להוביל תהליך של מעורבות חינוכית בקרב ההורים, בכל רמות הביצוע, למען שיפור הישגיהם הלימודיים של הילדים ולמען הקניית הרגלים, שהם התרבות. כשההורים מעורבים בחינוך הילדים בבית, תוך כדי

המקצוע. נוכח ביקורת זו עשויים המורים להעדיף שלא לחשוף את הקשיים שבהם הם נתקלים בכיתה פן יהפוך הדבר לעדות נוספת לחולשתם. שמירת הבעיות בסוד, בדומה למה שקורה עם ההורים, מחריפה את פגיעותם של המורים ומנציחה את ההתנהגות המקצינה של התלמידים. לאור הלחצים שבהם נתונים שני הצדדים - מורים והורים - ניתן היה לצפות שיתפתח מנגנון של תמיכה הדדית בתוך אותו סקטור או בין שני הסקטורים, כדי לפצות על בדידותם ולהקטין את פגיעותם. אך העזרה ההדדית קיימת רק כתופעה ספונטנית או בצורה של התארגנות להעלאת תביעות אלו מאלו. העדר הסולידריות והמאבק זה בזה הם תולדה של תפיסה שכיחה, שלפיה סמכות היא פועל יוצא של יכולת אישית - האומנם? ואז מה יאמרו עליו? "יש לו נוכחות או אין?" "יש לו סמכות או אין?" "יש לו כריזמה או אין?" לכן תשובת כל אחד מהמורים או ההורים היא "לי זה לא יקרה!" ובמצב זה, כמובן, לא ייחשפו הקשיים, לא תטופלנה הבעיות והמצב ילך ויידרדר כי המוקד – "לטובת הלומדים" - אינו חלק מההוויה. האמונה בהורים כמקור לעזרה, קביעת ערכים משותפים ומחויבות משותפת לחינוך הדור הצעיר הן חלק מהמטרות החשובות ביותר. שיתוף אמיתי עם ההורים ועם המשפחות בא להזכיר שרק בדרך זו אנו מרוויחים אלה את אלה. כשםשעבודה עם ילדים ועם בני נוער דורשת לימוד, כך גם מגע וקשר עם ההורים דורש מחשבה, הכנה, עיון, העמקה, ניסיון והתכוונות.

רצוי להטמיע בקרב הכול את ההבנה שמעורבות כשפה היא חשובה להצלחה כי היא הסמן של הקוד ההתנהגותי בחברה