קשר עין - גליון 238 - אפריל 2014

קשר מאמר 27

ים ִּ ב ֻ ס ְ מ

פריחה

ה ָּ צ ַ מ

ן ָּ צ ִ נ

יל ִ ר ְּ פ ַ א

נאמרבהגדהעלרבן גמליאלשהיהאומר: "כלשלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן: פסח, מצהומרור". שמו שלהמרוראינו זקוקלהסברים, וכנגדזאתכדאי ה. ָ צּ ַ להתעכבעלמקורהשםמ ם ִ י ַ ר ְ צ ִ מּ ִ יאוּ מ ִ ר הוֹצ ֶ ש ֲ ק א ֵ צ ָ בּ ַ ת ה ֶ אפוּ א ֹ יּ ַ מן הכתוב "ו ץ" (שמות י"ב, ל"ט) אנו למדים, ֵ מ ָ י לֹאח ִ צּוֹת כּ ַ תמ ֹ ג ֻ ע ה היא לחם, שנאפה מבצק, שלא החמיץ. ָ צּ ַ כי המ המצווה לאכול מצות בימי הפסח מעוגנת בספר לוּ", ולכן ֵ אכ ֹ צּוֹת תּ ַ ים - מ ִ מ ָ ת י ַ ע ְ ב ִ שמות י"ב, ט"ו: "ש אחד הכינויים של פסח הוא חג המצות (שמות כ"ג, ט"ו), ובהגדה של פסח אנו קוראים במענה לקושיה הראשונהשל"מהנשתנה": "שבכלהלילותאנו אוכלין ה". לדעת חוקרים ָ צּ ַ ה, הלילה הזה כולו מ ָ צּ ַ חמץ ומ אחרים, וזו גרסה הנראית אמינה יותר, שורשו של ההואנ-צ-ה, או ליתרדיוק, נ-צ-י, שמקבילתו ָ צּ ַ השםמ , והפירושבשתי הלשונות NADA = 'ה ַ צ ַ הערביתהיא נ הוא: מיהר, נחפז. גרסהזו מתקבלתביותרעלהדעת, כי כשניתנה הפקודה לבני ישראל לעזוב מיד את מצרים, מסופר, שהדברנעשהבחיפזון רב, עדכדי כך שלא היה סיפק בידי בני ישראל לאפות לחםחמץ. ההוא ָ צּ ַ לדעתחוקריםאחרים, שורשהשלהמילהמ ש, וכאילו ַ מ-צ-ץ, מאחר שהמצה היא מאכל שיוּבּ נמצצהכללחלוחיותו. ים. זהו פועל ִ בּ ֻ ס ְ בליל הסדר אנו מצווים לשבת מ המופיעבהגדהשלפסחבתשובהלסדרתהקושיות, ופירושו: משׂתרעיםעל המיטה, תוך תמיכה בכריות, להבדיל מדרך הישיבה על כיסא, על ספסל או

מה אני אומר זאת? ראינו, כי בשתי תרבויות שונות לחלוטין קשרו אתשמו של חודשהאביב בפתיחת הניצנים, אך גיליתי פרטפיקנטי עוד יותר בתרבויות KWIECIEN של מזרח אירופה: בפולנית מציין השם KWIAT אתחודשאפריל, השםקשורלמילההפולנית: פרח; ואכן, הבחירה בשם כזה מוצלחת, משום = שבאפריל מתחילה עונת הפריחה. מעניין לציין, כי , וזהו KVETEN המילה המקבילה בלשון הצ'כית היא השם שהעניקו הצ'כים דווקא לחודש מאי, כי לפי תפישתעולמםזהו חודשהפריחה! חגהפסחנחוגמט"ו בניסן במשךשבעהימים, ובגולה יוםנוסף. היוםהראשון והיוםהשביעי נקראיםבתורה מקראקודש, והםימי חג, שבהםנאסרהכלמלאכה. הימיםשביניהםקרוייםחולהמועד, כלומר, תערובת של נושאים כשל חג ושל עניינים אחרים כימי חול רגילים. ת ֶ ףא ֹ גּ ְ נ ִ ר ה' ל ַ ב ָ ע ְ מקור שמו של החג מצוין בתורה: "ו ת ֹ זוּז ְ מּ ַ י ה ֵ תּ ְ לש ַ ע ְ קוֹף ו ְ ש ַּ מ ַ לה ַ םע ָ דּ ַ תה ֶ הא ָ א ָ ר ְ םו ִ י ַ ר ְ צ ִ מ ם ֶ יכ ֵ תּ ָ לבּ ֶ אא ֹ ב ָ יתל ִ ח ְ ש ַ מּ ַ ן ה ֵ תּ ִ לֹאי ְ חו ַ ת ֶ פּ ַ לה ַ חה' ע ַ ס ָ וּפ ף" (שמות י"ב, כ"ג). ובהגדה חוזרים על הנימוק ֹ גּ ְ נ ִ ל חהקב"העל בתי אבותינו ַ ס ָ ח, על שוםשפּ ַ ס ֶ לשםפּ ר ֶ ש ֲ חהוּאלה' א ַ ס ֶ חפּ ַ ב ֶ ם ז ָ תּ ְ ר ַ מ ֲ א ַ במצרים, שנאמר: "ו ם ִ י ַ ר ְ צ ִ תמ ֶ פּוֹ א ְ ג ָ נ ְ םבּ ִ י ַ ר ְ צ ִ מ ְ ל בּ ֵ א ָ ר ְ שׂ ִ י י ֵ נ ְ י בּ ֵ תּ ָ ל בּ ַ חע ַ ס ָ פּ יל" (שמותי"ב, כ"ח). ִ צּ ִ ינוּ ה ֵ תּ ָ תבּ ֶ א ְ ו א הוא חג מקביל לחג הפסח שלנו, ואותו ָ ח ְ ס ַ פּ חוגגיםהנוצרים. זהו החג החשובביותרשלהכנסייה הנוצרית אחרי חג המולד, שהיה מאוחר יותר. עפ"י המסורתהנוצרית, נצלב ישוּ ביוםשישי וקםלתחייה כעבור שלושה ימים, ביום ראשון, ולפיכך זהו היום המקודש אצלם, ואירועים אלה התרחשו בתקופת חג הפסחהיהודי, ומכאן השם.

לפי אחתהגרסאות שלהחוקרים, ה ָּ צ ַ שורשהשםמ הואנ-צ-האו נ-צ-י, שמקבילתו 'ה ַ צ ַ הערביתהיאנ , והפירוש NADA = בשתי הלשונות הוא: מיהר, נחפז

על כורסה. לשם הוספת עניין אציין שבתקופהעתיקהנהגבעלהביתלהסב בסלון ביתו עלמצענוחומרווח,שמראהו