חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

שרות אויר חיל האויר העברי מוקם במחתרת

הצורך בהקמת כח אוירי צבאי, אשר יעמוד לרשות מפקדת ההגנה, הלך והתברר לראשי היישוב, כבר בשנות העשרים והשלושים, אחרי כל סדרת פרעות של הערבים. יישובים רבים שהיו מנותקים דרשו סיוע והיות ורוב הדרכים נשלטו על ידי כנופיות, הרי הדרך האפשרית היחידה שנותרה לסיוע היתה מן האויר. למרבה המזל, שלטונות המנדט הבריטיים לא מנעו פיתוח גרעין ראשוני לתעופה. הפעילות נעשתה ברובה "למטרות ספורטי פ ביות" וקבלה אישור של השלטונות, והטייסים שלמדו לטוס קיבלו הסמכה של התעופה האזרחית הבריטית. מחלקת הטיס של הפלמ"ח השנים שבין ראשית התעופה המעשית של יהודים 16 במשך בארץ, לבין מלחמת העצמאות, התקיימה פעילות תעופתית דלי פ לה וחובבנית במועדוני דאיה ובקורסים לטיס ממונע. כל אלה לא סייעו באופן ישיר לפעילות הבטחונית של היישוב. רוב הדואים או הטייסים שקיבלו את רשיונותיהם לא המשיכו לעסוק בטיסה פעילה- התעופה הצבאית לא עמדה על סדר היום של ראשי היישוב כל אותה העת. הפעילות המעשית הראשונה בתחום האוירי, אשר סייעה באופן ישיר לבטחון היישוב, החלה בארגון הפלמ"ח. בין חברי הפלמ"ח היו חובבי טיסה לא מעטים, בהם דואים וטייסים, והם ניסו לשכנע את מפקדי הארגון כי יש צורך חיוני לשלב את תחום התעופה בין הפעילויות האחרות שלו. לקחי הפעילות במלחמת העולם שהיתה בשנים אלה בשיאה, גם בשמי הארץ, היו מידיים וברורים. ואכן הדברים הועילו במעט, ולאחר עיכובים רבים החליט הפלמ"ח להכשיר טייסים לקראת האתגרים הצפויים במלחמה על הארץ. אמונים על תיאוריות אשר רווחו אותה עת, החלו אנשי הפלמ"ח את פעילות התעופה בקורסי דאיה. קבוצה קטנה של חברי פ � לקיבוץ שריד, פנתה למ 1942 פלמ"ח אשר נשלחה בנובמבר קדי הפלמ"ח בדרישה לצרף אותם לקורסי הדאיה שנערכו אותה עת על ידי קלוב התעופה. התגובות הראשונות לא היו מעודדות. היו אלה הימים שאחרי המשבר הגדול שפקד את הישוב, בעק פ בות האיום של צבאות רומל על מצרים, ועל הישוב בארץ. ראשי הפלמ"ח החלו מיד בהכנות להכשרת לוחמים בתחומים רבים. פעילות מחלקות שונות, בהן מחלקות המודיעין והחבלה וכן הפלי"ם- הפלוגה הימית של הפלמ"ח, תוגברה, וענף התעופה השתלב במגמה זו. בעקבות כך החליטו מפקדי הפלמ"ח על

סמל הפלמ"ח

טייסת תל אביב

טייסת הגליל

טייסת הנגב

סמל המח"ל

סמל חיל האויר בראשיתו