חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

מבצע קדש

מקרב בצלילה תלולה, המיג עשה זאת בנסיקה כלפי מעלה. שני ו � מ"מ של המיסטר היו יכולים לפגוע קשות במטוס הר 30 סי החדש, אם אכן היו פועלים כנדרש. בחישוב ביצועי המטוסים, הטווח היה קריטי: לכל מפגש בפאתי התעלה, היה על המיסט ש פעל 15 רים לטוס כעשרים דקות ולכלות דלק יקר. לעומתו המיג משדות שהיו במרחק מספר דקות טיסה. טייסי המיסטר צברו לא יותר מתריסר שעות טיסה במטוס- חלקן הגדול בטיסות העברה מצרפת. מאפריל עד אוקטובר הם היו עסוקים בטיסות ההעברה ולא נפנו לאימונים יסודיים. חוסר נסיונם של הטייסים היה בולט: 12 עד 8 נכנסו לקרב במבצע קדש כאשר לרשותם 101 טייסי 21 שעות טיסה במיסטר, ושליטתם בביצועי המטוס היתה דלה מאד. המסקנה היתה עלולה להיות חמורה: טייסת הקרב הראשונה על מטוסיה החדשים והמבריקים, אינה מוכנה לקרב. ?17 ואולי אף המיג 15 האם יוכלו במצב זה להתמודד עם המיג נועזות וביטחון עצמי לא חסרו לטייסים הישראלים, וכאשר נקראו לצאת לטיסות מעל סיני, הם עשו זאת לא היסוס. לטוב ש תם עמדה העובדה כי גם הכשרתם הקודמת לקרב היתה טובה, טייסי המיסטר נדרשו לאורך רוח רב בבואם להפעיל את המ ס טוס שעדיין לא היה מוכן לקרב

.15 ומנגד: גם הטייסים המצרים טרם הספיקו להתאמן על המיג המיסטרים לא מוכנים לקרב תקופה מפרכת עברה על חיל האויר הישראלי, על טייסות הקרב, המערך הלוגיסטי ומערך ההדרכה שלו מאז הגיעו לארץ מטוסי הסילון הצרפתיים הראשונים. למטוסי האורגן היה יתרון: שלא כמו מטוסי המיסטר החדשים, רוב המטוסים האלה נרכשו מיד שניה, ופעלו מזה שנתיים בטייסות קרב צרפתיות. חלק גדול מבעיותיהם נפתרו זה מכבר. הם היו יכולים לשאת פצצות חנ"מ, מ"מ 20 פצצות נפל"ם, רקטות- וזאת בנוסף לארבעת תותחי שנקבעו בקדמת הגוף. הטייסים שהגיעו מהמטאור מצאו באורגן מטוס חביב, קשוח ומגיב היטב, למרות שנדרש כוח פיזי לא מבוטל כדי להפעיל את ההגאים שלו במהירויות גבוהות. לא כך היה בהפעלת מטוסי המיסטר החדישים. טייסי הקרב, אשר אך הוסמכו להטיס את האורגן ישר-הכנף, נדרשו עתה מ � החדש. ה IVA ללמוד ולהפנים את יכולותיו של הדאסו מיסטר טוסים שחיל האויר הישראלי קלט בתוך מספר שבועות, היו מן הדגמים המתקדמים ביותר של המטוס- מונעים במנוע "ורדן", מצוידים בהגאי מונובלוק מופעלי סרבו. מערכת בקרת האש

תותחי

211