חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

חיל האויר מיישם לקחי קדש

של מרחק ההמראה, ואימוץ התכנון יצר סיבוך לוגיסטי בטייסות המבצעיות. בשל כך הרעיון נזנח ולא יושם. כדי לקצר את מרחק ההמראה נבחן גם רעיון לסגור את הדלתות של כן הנסע הראשי בעוד הכן פתוח, ומיד לאחר ההמראה לפתוח את הדלתות, לכנס את הגלגלים ולנעול אותן שוב. ואכן תכנון זה הקטין את ריצת מטרים. 150- ההמראה ב מטוסי דור הסילון השני, שהיו משוכי כנף סבלו מבעיה חמו ו רה: הם היו מועדים לכניסה לסחרור לאחר הזדקרות, וטייסיהם נדרשו להקפיד יתר הקפדה כאשר ביצעו תמרוני קרב. חיל האויר ויחידת ניסויי הטיסה של משרד הבטחון, בראשותו של המהנ ו דס וטייס הניסוי הוגו מרום, בחנו שיטות שונות לפתרון בעיית הסחרור. כחלק מטיסות הניסוי שערך בבריטניה במסגרת לימודי ההנדסה, הגה הוגו רעיון לקבוע רקטות קטנות בקצות הכנפיים, אשר יופעלו בהתאם לכיוון הסחרור ויוציאו את המטוס מן המצב תוך זמן קצר. הרעיון נבחן אולם הוחלט שלא לאמץ אותו בגלל סיבוכים טכניים. כניסת מטוסי הסופר-מיסטר המהירים יותר, לא הקלה על הבעיה וגם הם סבלו מסחרור לא נשלט לעתים, שהביא לאובדן מטוסים למטוסי המיסטר היתה עדנה עוד שנים רבות. למרות שמטוסי 105 הסופר-מיסטר כבר היו בשרות, עדיין לא הוכרזה טייסת שקלטה אותם כמבצעית, וטייסות המיסטר נדרשו לקיים כוננות מבצעית ליירוט ותקיפה. לשמי הנגב. שני 17 חדרו שני מטוסי מיג 1958 בדצמבר 20- ב מטוסי מיסטר הוזנקו ליירטם, ושניים אחרים נסקו לפטרול בגובה רב יותר. בין הטייסים היה גם רס"ן יﬠקב נבו (מפקד ) איש קרבות האויר הוותיק, אשר סיפר לאחר הקרב: 105 טייסת "הגﬠתי לטווח ירי, ופתחתי באש תותחים ﬠל מספר אחת שלהם. מטוסו התרחק מהטווח היﬠיל של תותחי, ואז התלבשתי ﬠל זנבו של מספר שתיים שלו. התקרבתי יותר ויותר ופתחתי באש. ראיתי פגיﬠה קלה בכנף השמאלית של המטוס, ודלק החל נוזל מבﬠד מטרים, ושוב לחצתי ﬠל כפתור 150 לפגיﬠה. התקרבתי יותר, ﬠד הירי... הבחנתי בלהבה הפורצת מגוף המטוס. שברתי בתנוﬠה שמאלית חדה במגמה לנתק מגﬠ... בגובה של כﬠשרים אלף רגל נפלט כסא המיג ונפתחה חופת מצנח לבנה..." במלחמת 17 למרות שנמסר דיווח על קרב אויר בין המיסטר למיג קדש, היה זה המקרה הראשון בו היה זיהוי מובהק של המטוס , ואחד המפגשים הבולטים בין מטוס המיסטר 17 המצרי כמיג .17 למיג התפתחו תקריות גבול בצפון הארץ, אולם 1958 בסוף שנת הפעלת מטוסי קרב לא נשקלה כתגובה הולמת- ﬠל אש תותחים השיבו באש תותחים וﬠל ירי טנקים השיבו בטנקים. הפעלת מטוסים נחשבה הסלמה חמורה במצב. במקביל לכך נﬠרך חיל- האויר למקרה שתפרוץ מלחמה כוללת ﬠם מדינות ﬠרב וטייסי גם בקרבות אויר אמת. 17 מיסטר מול מיג

המיסטר התאמנו, כמו כל שאר טייסי המטוסים, בתקיפת שדות תעופה מצריים וסוריים שהוקצו להם. הוזנקו שני מטוסי מיסטר לﬠבר שלישיה של 1959 באפריל 27- ב צ � , אשר חדרו לנגב למטרות צילום. המטוסים המ 17 מטוסי מיג ריים הפﬠילו את מבﬠריהם, וחמקו לשטח סיני בגובה רב. היתה זו אך תזכורת, כי דור חדש של מטוסי קרב נכנס לזירה מצויד במבﬠרים אחוריים, אשר יכלו לאפשר לו להיכנס במהירות לקרב, או להתרחק מהזירה בזריזות. ﬠם דור חדש זה נמנו גם מטוסי לכוננות 1959 הסופר-מיסטר, אשר נכנסו לראשונה בחודש מרס יירוט בחצור. היירוט האחרון בו השתתפו מטוסי המיסטר ﬠד ששת הימים, , ﬠת יורט מטוס דרגון רפיד לבנוני 1959 בנובמבר 19- נערך ב והונחת בחיפה. מטוסי הסמב"ד, כפי שכונו מטוסי הקרב החד ו שים, נקראו להגן ﬠל שמי ישראל, ומטוסי המיסטר הועברו לקו השני כמטוסי תקיפה. המטוסים הכסופים נצבﬠו בחום ובכחול, וטייסיהם התאמנו יותר ויותר בתקיפה של מטרות קרקﬠ. ברא ו שית שנות השישים השתתפו מטוסי המיסטר בתקריות ﬠם סוריה במהלך "המלחמה ﬠל המים", עת יצאו לתקוף את ציוד ההטיה הסורי ברמת הגולן, מצוידים בפצצות חנ"מ ונפל"ם. רה היתה לשפר את כושר הנשיאה ולקצר את מסלול ההמראה. הנסיונות לא שיפרו את הביצועים ט � שימש כמטוס ניסוי להתקנת רקטות האצה. המ 30

מיסטר

249