חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

המאבק על השליטה באויר

לצורך המלחמה הצפויה היה צורך בהכשרה מעמיקה יותר להטסת מטוסי קרב ותובלה. ראשי היישוב עשו מאמץ ניכר לגייס את כל בעלי רשיונות הטיס בקרב אנשי הפלמ"ח, חברת אוירון, הקלובים לתעופה וכל אלה שהוכשרו וקיבלו רשיונות טיס אולם הפסיקו לטוס. הטייסים שאותרו חולקו לשלוש קבוצות: 35 - טייסים בעלי נסיון קרבי אותו רכשו בחיל האויר המלכותי הבריטי או בחילות אויר אחרים שעות ויותר אותם התכוונו להכשיר לטיסה 40 - טייסים בעלי קרבית - טייסים בעלי מספר קטן יותר של שעות, שנועדו להטיס את המטוסים הקלים. שעות 120- טייסים שצברו יותר מ 13 הקבוצה הראשונה כללה טיסה. בין אלה היו מודי אלון, עזר ויצמן ואדי כהן- שהוסמכו כטייסי קרב בחיל האויר המלכותי הבריטי. אליהם הצטרף בוריס סניור, טייס הקרב המנוסה מדרום אפריקה וטייסים אחרים ממדינה זו. אהרון רמז שהיה טייס בחיל האויר המלכותי הבריטי,

למרות האמברגו, הבריטים לא היססו להתערב לא אחת לטובת מדינות ערב, לספק להן תוך כדי מלחמה מטוסים, סיוע מבצעי וציוד. מטוסי ההפצצה הכבדים הקנו יכולת מבצעית חשובה לחיל האויר הישראלי. ההפצצות על קהיר, דמשק ורבת עמון (במפצי פ צים או מטוסי תובלה מוסבים) היו נקודת מפנה חשובה מבחינה תודעתית. בתקופה זו יצאו כוחות צה"ל למבצעים גדולים, בהם שוחררו שטחים שהיו בידי הכנופיות או הצבאות הערביים. - גיוס מתנדבים - המח"ל הצורך בהכשרת טייסים למשימות לאומיות-צבאיות עלה כבר באמצע שנות השלושים. אנשי ההגנה מצד אחד ואנשי האצ"ל מצד שני, הכשירו עשרות טייסים לטיס. אולם פעילות זו נכשלה למעשה: כאשר הגיעה שעת המבחן נמצא כי רוב אלה שקיבלו רשיונות נטשו זה מכבר את התעופה והטיסה, ולא צברו יותר מעשרות בודדות של שעות. וגם זאת על מטוסים קלים בלבד. . הצוותים המתנדבים הצטיינו B - 17 מתנדבי המח"ל ליד מפציץ בידע מקצועי רב וביכולת ארגון מעולה

35