חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018
מלחמת ששת הימים
הצעתו של מפקד חיל-האויר, להמתין לסיוﬠ אוירי, והﬠדיפו לצאת לקרב גם ללא סיוﬠ. בשל כך החליטה מפקדת חיל-האויר מספר שבוﬠות לפני המלחמה, להקצות חלק ממטוסי הפוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה, לסיוﬠ לכוחות היבשה בפﬠולות היום הראשון. יתרה מזאת, גם בימים הבאים, ﬠת השיג חיל-האויר שליטה ללא ﬠוררין בשמי הזירה, נמצאו המטוסים הקטנים מתאימים לפﬠולה באזורי יהודה ושומרון וגם מול הסורים ברמת הגולן. מטוסי פוגה מגיסטר אשר היו בבית הספר לטיסה, 45- מתוך כ מטוסים וחומשו. הפסים האדומים זוהרים, הוסרו מן 30 הוכנו החרטום, הכנפיים והזנב. הם חומשו בשני מקלעי בראונינג בחרטומם, וניתן היה לחמש אותם בשתי פצצות קלות או 0.303 שמונה רקטות אויר-קרקע מתחת לכנפיהם. יחד עם כך מטוסים אלה לא היו בעלי שריון להגנת הטייס, המנועים או מיכלי הדלק. כמו כן הם לא מצוידים בכסאות מפלט, וכל נסיון להיחלץ בגובה נמוך היה בעייתי מאד. הוסבה לשמש כטייסת תקיפה, ובין טייסיה 147 טייסת ההדרכה היו טייסים צעירים ממגמת הקרב ולידם טייסים ותיקים מימי מלחמת העצמאות. כמפקד הטייסת נתמנה רס׳׳ן אריה בן-אור שהיה אותה ﬠת מפקד טייסת מתקדם של בית הספר. מספר שבוﬠות לפני המלחמה החלו טייסי "טייסת הפוגות" להתאמן בטיסות בגובה נמוך, ובהפﬠלת מﬠרכות החימוש שנשא המטוס. כמו כן למדו הטייסים שיטות מילוט מן המטוס (שהיה, כאמור, חסר כיסא מפלט והנטישה ממנו בגובה נמוך היתה בעייתית במיוחד). ביוני, יצאו רביﬠיות אחדות, ובהן חניכי השלב 5- בבוקר ה המתקדם, לטיסות באזורי האימון ליד הגבול. טיסות אלה נוﬠדו להונות את מאזיני תחנות המﬠקב המצריות לחשוב, שיום אימו י נים שגרתי נפתח בבית הספר לטיסה ובחיל האויר. במטוסים היו מדריכי בית הספר שניהלו תקשורת כאילו היו בטיסות הדרכה. טייסים במטוסים אחרים השמיעו קריאות האופייניות למטוסי קרב הנמצאים באימון שגרתי. בשעה שהתחילה המלחמה נחתו מטוסים אלה בחצרים וחלקם הצטרף למטוסים שיצאו לתקיפת מערכי האויב. תוקפים מערכי שריון המטוסים החומים-כחולים יצאו כבר ביום הראשון לתקיפת מערכי השריון ועמדות החי"ר בפתחת רפיח ובאיזור רצועת עזה. מספר מטוסים אבדו בלחימה ואחרים חזרו פגועים לנחיתה. את הרביﬠייה הראשונה הוביל רס׳׳ן אריה בן אור, ורביﬠייה אחרת הוביל סמ"ט סרן ארנון לבנת. כדי לחמוק מגילוי מוקדם מדי, יצאו המטוסים בגובה נמוך ביותר ובמבנים פתוחים. בקרבת המטרה הם התרוממו מﬠלה, התהפכו וצללו לﬠברה, שיגרו את הרקטות ולאחר מכן חזרו לצליפה ﬠל מטרות מזדמנות. במבצﬠי התקיפה הראשונים נהרגו ארבﬠה טייסים, בהם סרן ארנון לבנת, סג׳׳מ מתי בירנבוים, שנפגﬠ בהתקפה ﬠל סוללות
נ׳׳מ ליד אל ﬠריש, סרן רפאל אלישﬠ שאיבד את השליטה בהגאי המטוס מפגיﬠת נ׳׳מ בתקיפת מﬠרכי שריון באום כתף, וסרן שבתאי בן אהרון שהופל באש נ"מ. ﬠל מותו של סרן לבנת, סופר בספר שיצא לזכרו מפי אחד מאנשי המבנה: "ארנון יצא בכיוון קצת יותר מדי צפוני, וכיוון זה הוביל אותנו ישר לﬠבר מתחם הג׳יראדי. הודﬠתי לו: 'אתה מוביל אותנו לאותו כיוון!׳. ארנון השיב: ׳כן, אני מתקן.' ראיתי אותו לוקח ימינה. כﬠבור כמה שניות שמﬠתי את קולו שלו, בלי התרגשות: 'מספר אחת נפגﬠ. שלום.׳ כﬠבור ﬠשר שניות ראיתי תלולית שהסתירה להבה גדולה".
בין הטייסים שנלחמות במטוסי הפוגה מגיסטר היו גם טייסים צעירים שהיו בקורס האימון המבצעי ונקראו לשוב לטייסת
ביום זה יצא מבנה, אותו הוביל אמי לוין, לתקוף את שדה הת י עופה ﬠטרות צפונית לירושלים. במהלך התקיפה קיבלו הטייסים הודﬠה ﬠל מטוסי הנטר ירדניים החולפים בקרבתם. "פאניקה אחזה במבנה", סיפר לאחר מכן אלי אייל, מטייסי תש"ח, אשר הצטרף לטייסת ﬠרב המלחמה. "כל אחד שבר לכיוון אחר וניסה להתחמק. ביצﬠנו כל מיני תרגילי הטﬠיה. ראיתי מטוס שבא מכיוון ירדן, כיוונתי ﬠליו את הכוונת, אך מיד הבנתי שזה מטוס ישראלי שאיבד כיוון". במשימה זו נפגﬠ מטוס ה׳׳פוגה׳׳ של אייל, והוא הצליח להנחיתו ﬠל גחונו בתל נוף. מטוסו של בן-
371
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker