חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

מלחמת ההתשה- חלק ב'

רכות הבקרה המצריות. המטוסים נועדו לסייע למבני המטוסים שכבר פעלו במצרים, מול מבנים נוספים של מיגים שהיו צפויים ע � , הו 101 להגיע. שני זוגות נוספים של מטוסי מירז' מטייסת מדו בכוננות הזנקה מיידית בבסיס האויר רפידים, כשמנועיהם פועלים. הם נועדו לתת למפקד הפעולה כוח אוירי נוסף במקרה של תקלה באחד המטוסים. מערכים של יחידות קרקעיות, כולל צוותי חירום והצלה, יחידות ל"א, אנשי קשר ושיבוש ועוד, קלטו את התשדורות של הרוסים ולא אחת אף שבשו אותה. היה זה תכנון זהיר, שלקח בחשבון אפשרויות רבות, עם טבלת "אירועים ותגובות" בדוקה אשר הוכיחה עצמה במהלך הקרב. מושכים את המיגים למארב המירז'ים של עמיר שטסו צפונה, החלו בפניה מזרחה וחזרה דרומה, בתמרון שנועד להציב פתיון לטייסים הרוסיים. ואכן, המיגים המריאו מבנה אחר מבנה, משלושה בסיסים שונים. היו אלה מטוסי הכוננות להזנקה מיידית. המיגים הראשונים הופנו מזרחה למרדף אחר המירז'ים: שני הזוגות הראשונים הופנו לעבר "מטוסי הצילום", ושני הזוגות הבאים נשלחו ליירט את ה"סקייהוקים" ליד הסואץ. בשמים היו אותה עת ארבעה מטוסי מירז' ישראלים ושמונה מיגים רוסיים.

מטוסים נוספים עמדו להצטרף לקרב. אביהו הורה לטייסי המבנה שלו לנסוק ולהסתער לעבר המיגים. ארבעת הפנטומים, התנערו מהטיסה בגובה נמוך, ונסקו במהירות מתוך כוונה לשגר את טיליהם לעבר המיגים. לפתע נוצרה בעיה: מולם היו גם מטוסי המירז' של עמיר והם לא היו יכולים להבחין במכ"ם בין מטוסים ישראלים למטוסים רוסיים. צוותי הפנטומים נצרו את הטילים. כאן התפתח קרב אויר קלאסי, בו כל זוג פעל לעצמו, תוך מתן חיפוי הדדי. היתרון של הטייס הישראלי היה ברור. מוטי הוד, שניהל את הקרב בכל שלביו, קיבל התרעה על מבנים נוספים של מיגים המגיעים ממערב. הוא הורה למירז'ים המס י תתרים בסיני, להצטרף לקרב. כאן נתגלתה בעיה טכנית באחד המירז'ים, וטייסו נאלץ לחזור לנחיתה ברפידים, מלווה במירז' שני. מוטי שלא רצה כי טייסיו יהיו בחסרון, הורה להזניק במקו י מם את המירז'ים שהיו בכוננות ברפידים. הקרב הלך והסתבך. אבל טייסי חיל האויר היו מאומנים במצבים מסוג זה ולא דאגו. את ההפלה הראשונה רשם לזכותו אברהם , מאלופי הטיס של חיל האויר. הוא שיגר 119 שלמון, מטייסת טיל דקר לעבר המיג שחלף לידו, ופוצץ אותו באויר. אשר שניר, מאלופי טייסי הקרב, היה המפיל השני. הוא היה מספר שתיים של עמיר. שניר הבחין במיג הטס בגובה רב, דחף מנוע, נסק לעברו ושיגר טיל דקר. גם המיג הזה התפוצץ באויר. באותה שעה הבחין טייס רוסי במירז' הנוסק של שניר ושיגר לעברו טיל אטול. המירז' נפגע בחלקו האחורי, ושניר מיהר לנתק מגע ולנחות ברפידים. גם מטוסי הפנטום מפילים את המטוס השלישי הפילו אביאם סלע ונווטו ראובן פישר (פישקו). אביאם לכד אחד המיגים במבטו והיה נחוש להצמד אליו ולהפילו. לאחר סדרה ארוכה של תמרונים הוא שיגר טיל דקר שפוצץ את המיג. אותה עת ניהלו אביהו בן-נון מפקד טייסת , ונווטו הותיק שאול לוי, מרדף ארוך אחרי אחד המיגים ואף 69 הגיעו לקרבת הנילוס. אביהו שיגר דקר לעבר המיג, אך זה פגע בו קלות והוא המשיך לטוס. המיג חמק לגובה נמוך, והפנטום הישראלי אחריו. שאול לוי עקב אחר המטוס במכ"ם וברגע המתאים הורה לאביהו לשגר. טיל ספראו שפגע במיג, הפך אותו "לאבק קוסמי" כלשונו של אביהו. בינתיים הסתערו המירז'ים שהמתינו ברפידים לתוך הקרב. יפתח , פעל במהירות, כדרכו. הוא בחר באחד 101 ספקטור, מפקד המיגים, התייצב מאחוריו, לחץ על מתג השיגור והטיל יצא. כדי להיות בטוח בהפלה, הוא שיגר טיל שני. המיג נפגע אולם המשיך לטוס. בינתיים הבחין גם שלמון באותו המיג הנמלט מערבה. הוא יצא אחריו ושיגר לעברו טיל שפוצץ אותו באויר. הקרב נגד המטוסים הרוסיים נמשך חמש דקות וחצי בלבד. לפחות ארבע הפלות בטוחות רשמו טייסי חיל האויר לזכותם. מספר ההפלות הכללי של הטייסים הישראלים שהשתתפו בו .63- הגיע ל

455