חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

שלוש השנים הקריטיות

הגיעו 1974 חודשים לפיתוח, היה ארוך, ורק לאחר שנת 24 עד לבשלות פיתוחים בהם הוחל לאחר מלחמת התשה. תוספת חשובה מבחינה מבצעית היו מערכות הל"א אשר פותחו בישראל (לימים אלישרא) AEL בארה"ב והותאמו על ידי חברת למטוסי הפנטום ואחרים. אלה סייעו רבות ליכולת אנשי הצוות לקבל התרעה מוקדמת ולפעול נגדה על ידי פיזור מוץ ונורים, או על ידי הפעלת מערכות סימוי אקטיביות שפותחו או נרכשו מאוחר יותר. טילי שרייק מול מﬠרכי טילים חיל האויר המשיך בתקופה שלאחר מלחמת ההתשה, ללמוד את מפרטיהם של הטילים ומﬠרכות המכ"ם במצרים, ﬠל ידי טיסות צילום מעל מערכי הטילים בקרבת התﬠלה. אמצﬠי נוסף לכך היו סיורי ביון אלקטרוניים. , נשלח מטוס סטרטוקרוזר של 1971 בספטמבר 17 , ביום שישי חיל האויר, לטיסת צילום בגובה רב. הוא טס לאורך צפון סיני, והגיע לאיזור פורט סעיד, שם פנה שמאלה ודרומה כדי להתחיל בפס הצילום, שהפך שגרתי כמעט. אך המצרים החליטו להפסיק את הטיסות המטרידות האלה. כאשר הגיע המטוס למסלולו הקבוע, היו כבר סוללות הטילים המצריות ערוכות, ועקבו אחר המטוס האיטי. בהיותו כﬠשרים קילומטרים מזרחית לקו המים, דרומית לאגם המר בשטח סיני,

קרבות שהיתה עלולה לסבך אותו במלחמה נגד הרוסים. הוא לחץ על ישראל שלא להגיב בתקיפת הסוללות, והבטיח בתמורה אספקת אמצעים חדשים, אותם סירב לספק בתקופת מלחמת ההתשה. בין אלה היו: שרייק AGM -45A - טילים נגד קורנים מסוג וולאיי AGM -62 - פצצות גולשות מסוג ) CBU - פצצות מצרר ( "שרייק" ("אגרוף" בחיל האויר) היו כמעט AGM -45A טילי חסרי משמעות מבצעית: טווחם האפקטיבי היה קטן יותר מטווח ולכן כל מטוס שנכנס ושיגר את הטיל SA -2 הכיסוי של מכ"ם נגד סוללת טילים, הסתכן בפגיעה מהטיל אותו נועד להשמיד. Wild הם לא הוכיחו עצמם בוייטנאם, למרות הסיכון שטייסי ה- נטלו על עצמם. Weasle פצצות הוולאיי (כונו "רהט") חייבו את הטייס לעקוב אחר נתיב הפצצה ולהנחות אותה למטרה עד להשמדתה. ללא שיפורים שערכו מהנדסי רפאל ואלישרא, גם היא היתה סיכון למטוס המשגר, וחסרת תפוקה מבצעית. גם פצצות המצרר לא היו שינוי - אמצעי ל"א לסימוי מערכות קורנות - כמות גדולה של פצצות וחימוש אחר. - מערכות קשר מיוחדות

הורה הרמטכ"ל המצרי, שאזלי, לשגר . המטוס נפגע SA -2 לעברו מספר טילי והתפוצץ באויר, ומבין שמונה אנשי צוות, רק אחד הצליח להיחלץ. תגובה רשלנית ישראל החליטה להגיב על הפלת המטוס, ובמקביל לבחון את יכולתו המבצﬠית של טיל מתביית-קרינה מסוג שרייק, אשר הגיﬠ לישראל AGM -45 A בשנה האחרונה. מספר ימים אחר כך יצאו מטוסי פנטום של שתי טייסות (וכן מטוסי סקייהוק) לﬠבר סוללות הטילים, נערכו בשורה, ושיגרו תריסר טילים מסוג זה, מטווח של תשﬠה קילומטרים

ראוי לציון: התעשיה הצבאית פיתחה פצצות מצרר יעילות ("טל") אשר נוסו במהלך המלחמה. אולם הפצצות האמריקניות החדשות נתנו כמעט חינם, ובשל כך ניתן היה לרכוש כמויות גדולות יותר בתקציב נתון. מפקד חיל האויר, אלוף מוטי הוד, זימן לאחר מלחמת ההתשה את נציגי התעשיות הבטחוניות והורה להם לפתח "נשק מנגד" 20 - נגד הסוללות, מהנדסי התעשיות נענו, אולם לוח הזמנים טיל שרייק שנמסר לחיל האויר בתום מלחמת ההתשה, התגלה ככשלון מבצעי

לﬠרך. התכנון היה רשלני והתוצאות היו קלושות ביותר: המצרים התכוננו לפעולה מסוג זה, וכיבו את המערכות הקורנות שלהם כאשר נתגלו המטוסים הישראלים בשמי סיני. ואכן הטילים צללו לעבר הקורנים אולם לא גרמו כל נזק. אחד הטילים פגע באחד ממכשירי המכ"ם וגרם לו נזק קל, וטיל אחר נפל ונלכד בשלמו י תו. הוא נמסר ליועצי המשלחת הרוסית, ששמחו להעביר אותו למוסקבה לבחינת מערכותיו. היה זו אחת התקלות המבצעיות החמורות ביותר בהפעלת מטוסים מול מערכי טילים, שהיתה בחיל האויר.

469