חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

שנות עליונות אוירית 70 חיל האויר בקרב-

החדש, נאלץ להכנע לביצועיו כשהקרב החל בטווח ארוך או נערך מטווח הדוק וקצר. אולם המציאות התפתחה בכיוון אחר. למרות שה"איגל" לא תוכנן למשימות תקיפת קרקע, כללו מהנדסי המטוס בתכנונו יכולת זו. המטוס יכול לשאת ארסנל שלם של פצצות ברזל, פצצות מונחות וטילים, במתלים בגחון ומתחת לכנפיים. כמו כן יכול המטוס לשאת בדגמיו המתקדמים יותר, מכלי דלק צורניים ) המשתלבים בין הגוף לכנפיים. בחרטום המטוס מותקן CFT ( בדגם הדו-מושבי. APG -64 או APG -63 מכ"ם מתקדם מסוג יוז זהו מכ׳׳ם פולס-דופלר מדור שלישי. טווח המכ"ם בחיפוש מגיע ג � קילומטרים והוא בﬠל יכולת להביט מﬠלה או מטה ול 240 -ל לות מטרות נﬠות גם ﬠל רקﬠ הפרﬠות קרקﬠיות. המכ"ם משולב ﬠם מﬠרכת תﬠ"ל וצג, המספקים לטייס חיווי ﬠל מצב הזירה ק � מﬠרכות לוחמה אל F -15 ונתונים ﬠל מטוסו ומטוס האויב. ל - טרוניות פאסיביות ואקטיביות משופרות. מﬠרכות אלה, המכסות את המטוס מכל צדדיו, מאפשרות לטייס לקבל התרﬠה ﬠל כל מטוס, מכ"ם או טיל המאיימים אליו, ולהפﬠיל נגדו משבשים או אמצﬠים אחרים. תא הטייס, המתוכנן במתכונת "בוﬠה", מאפשר לטייס ראות מﬠ ולה לכל הצדדים, כולל לאחור. הטייס יושב בתא גבוה, שסיפו התחתון מגיע לגובה המתניים שלו. מערך המכשור בתא, מתוכנן לפי תפיסה המאפשרת לטייס לשלוט בכל הנדרש להפﬠלת המטוס, ללא צורך להוריד את ידיו - ידיים על הסטיק HOTAS מן המצﬠרת או ממוט ההיגוי המרכזי ( והמצערת). ﬠל מוט ההיגוי קבוﬠים מתגי הבקרה, הירי בתותח ובטילים, שיגור הפצצות וﬠוד. ﬠל ידית המצﬠרות קבוﬠים מתגים המאפשרים לטייס לﬠבור ממצב אויר-קרקﬠ לאויר-אויר בהינף אגודל, וכן מתג בורר חימוש, המחליף בין התותח, הטיל לטווח קצר או הטיל לטווח ארוך. את כמות הפגזים שנותרו בתוף או מספר הטילים, אשר תלויים ﬠדיין מתחת למתלים, יכול הטייס לראות ﬠל התﬠ"ל. כמו בכל מטוס חדש גם המטוסים הראשונים סבלו מ"מחלות ילדות", אך מאמץ מרוכז שנﬠשה ﬠל ידי החברה וחיל-האויר האמריקני, הביא לפתרון הבﬠיות במידה רבה. אחת מבﬠיות אלה התמקדה במנוﬠ המטוס אשך פיתח נטייה להשתנק, כאשר דחף הטייס את ידית המצﬠרת להפﬠלת המבﬠר האחורי. בﬠיות אלה המשיכו להﬠסיק את חיל-האויר האמריקני והישראלי תקופה לא קצרה, אך הן לא היו קריטיות בשל היות המטוס דו-מנוﬠי (במ מ החד-מנוﬠי המצויד באותו דגם מנוע, גרמו בעיות F -16- טוס ה אלה למספר רב של נטישות). בﬠיות אחרות היו בכניסה בלתי נשלטת לסחרור, ﬠומס כנף בחלוקה לא מתאימה, ויציבות לא מספקת במישור הסבסוב. אלה נפתרו ﬠל ידי קטימת קצות הכנף, והﬠנקת תצורת "שן משור" לזנבות האופקיים. 1974 ﬠם תום טיסות הניסוי והקבלה, החלה בחודש נובמבר מסירת המטוסים לטייסות המבצעיות של חיל-האויר האמריק מ

ני. טייסי טייסת ראשונה החלו להתאמן על המטוס וללמוד את תכונותיו. המטוס הראשון אשר נמסר לחיל-האויר האמריקני היה ) דו-מושבי, ובינואר F- 15 B (לימים שונה הסימול ל- TF -15 דגם הוכרזה הטייסת הראשונה כטייסת מבצﬠית. בתוך שנים 1976 אחדות יצאו מאות מטוסים מקווי הייצור של החברה, ונמסרו לכנפות הקרב של חיל-האויר האמריקני בכל הﬠולם. סופה וסער, ברק ורעם ארבﬠת המטוסים הראשונים של חיל-האויר, אשר היו, כאמור י � של חיל-האויר האמריקני, הגיﬠו ל FSD למעלה, מטוסי ניסוי . הם קיבלו בישראל את השם "בז" וארבעת 1976 שראל בדצמבר הראשונים זכו לכינויים: "סופה", "סﬠר", "ברק" ו"רﬠם". ו � מט 21 ﬠוד 1977 בﬠקבותיהם נשלחו לישראל החל מראשית , ששימשו בשלב F- 15 B סים, מתוכם שניים דו-מושביים מסוג ראשון כמטוסי אימון והסבה מבצﬠיים. אשר הוקמה בבסיס האויר תל נוף, פיקד סא"ל 133 על טייסת איתן בן אליהו, מטייסי הקרב הבולטים של חיל האויר הישראלי ולימים מפקד חיל האויר. איתן הכניס לטייסת אוירה חדשה "סטייל אמריקה"- כל מטוס קיבל צוות קרקע אישי, המטוסים שכונו בארץ "בז", קושטו כיאה למטוסים המובילים של חיל המפיל הראשון- רס"ן (לימים תא"ל) משה מלניק (מרום) ליד F-15 מטוס

630