חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

מבוא

ערב מלחמת העצמאות - נערכים למלחמה

לישובים מנותקים בגליל ובנגב. הנסיונות להכשיר טייסים אלה כטייסי קרב נכשל. למרבה המזל הצטרפו, החל מאמצע שנת , טייסים מתנדבים, מכונאים ואנשי מקצוע בוגרי חילות 1948 האויר בארה"ב, בריטניה, דרום אפריקה ועוד, אשר לא ניתן להגזים בחשיבות תרומתם להפעלת הכח האוירי היהודי בארץ. 1957 -1948 העשור הראשון -אתם לוקחים ערב מלחמת העצמאות עשו שליחי הישוב רבות כדי לרכוש מטוסים. מפציצים ומטוסי תובלה נרכשו בארה"ב ובבריטניה וחלקם הוברחו לארץ. מטוסים אחרים נרכשו בדרום אפריקה, אוסטרליה ואף בארץ, עם התחלת הפינוי הבריטי. העידן הצ'כי מקור חשוב ביותר לרכש נמצא במדינות המזרח. בהשראת רוסיה היה הסיוע של הגוש המזרחי בולט במיוחד: על פי אישור מפורש של סטלין סייעה צ'כוסלובקיה לישוב על ידי מכירת נשק ותחמושת, ואף מטוסי קרב מדגמים שעמדו לצאת משרות. ולאחר מכן מטוסי ספיטפייר S-199 היו אלה מטוסי האויה משופרים יותר. סיוע זה נפסק באיבו בלחץ של ארה"ב, אך היה בו די כדי לצייד טייסת קרב אחת ולהכינה למלחמה. מטוסים אלה דרשו טייסים מיומנים במיוחד, ואלה נמצאו, למרבה המזל, בקרב אנשי המח"ל. החל מיום הכרזת המדינה התנדבו צעירים חדורי משימה אלה לטובת המדינה, והקימו את הגרעין המקצועי הבסיסי של הכח האוירי הישראלי. הם היו האנשים אשר הקימו למעשה את חיל האויר הישראלי וקבעו את המסגרות הלוחמות והמבצעיות שלו. היו בהם טייסי קרב מנוסים שנצרפו בקרבות מלחמת העולם השניה באירופה או במזרח הרחוק, טייסי תובלה ונווטים שטיסה על פני מרחבים רחוקים לא היתה זרה להם, אנשי מבצעים שידעו לתכנן, לארגן ולהכין את הכוחות למבצעים הצפויים, וגם אנשי תחזוקה שלא נרתעו מהחלפת מנועים בני צלינדרים ותפעול המערכות המורכבות של המטוסים. 18 על התשתית הטכנית והמבצעית שהקימו מתנדבי המח"ל, נסללה הדרך להקמת חיל האויר הישראלי ואת תוצאות פעילותם ניתן היה לראות לאחר המלחמה. מלחמת העצמאות ארכה למעשה, מהכרזת האו"ם על חלוקת , עת נחתם הסכם 1949 , ועד יוני 1947 ארץ ישראל, בנובמבר הפסקת האש עם סוריה. עם תום מלחמת העצמאות, חשו אנשי המח"ל כי סיימו את תפקיד החירום אליו התנדבו, וכשישה- שבעה חודשים לאחר שלבשו את מדי חיל האויר הם פרשו חזרה לארצותיהם, בתחושה מוצדקת, כי הצילו את המדינה מפני חילות האויר של שבע מדינות ערב. , הסיר סיד כהן, מפקד 101 בטקס החלפת הפיקוד על טייסת

חשיבותה של התעופה הצבאית ויתרונותיה, לא נעלמו מעיני ראשי היישוב בשנים שלפני ההחלטה על הקמת המדינה. הפעילות בארץ לא היתה תיאורטית- ראשי היישוב יכלו לעקוב אחר פעילות יחידות חיל האויר המלכותי הבריטי ומטוסיו בשנות המנדט הבריטי על ארץ ישראל. הדבר נכון במיוחד בתקופת מלחמת העולם השניה, בה הוקמו על ידי הבריטים בסיסים רבים, והופעלו בשמי הארץ עשרות טייסות קרב, הפצצה, סיור וסיורים ימיים. למרות שהשלטון הבריטי אפשר ליהודים לפתח תעופה ממונעת, וחלק מראשי הפעילים של ה"הגנה", ברוב תמימותו, בקש אף לשתף בה פעילים ערביים, נכשלו ראשי הישוב בהבנת הצורך בארגון יסודי של מערך תעופתי, לקראת ימי המבחן הצפויים. הבריטים ידעו על פעילות זו אך לא מנעו אותה. "כאן נולד חיל-האויר של היהודים" הבין הרולד מקמייקל, הנציב העליון הבריטי, כאשר העניק את הכנפיים לטייסים הראשונים של האצ"ל בשדה התעופה בלוד, ולאחר מכן לטייסי ה"הגנה" באפיקים. אך רובם הגדול של משתתפי קורסי הטיסה של האצ"ל וה"הגנה", לא המשיכו לעסוק בתעופה. הפעילות הממשית הראשונה להכשרת טייסים יהודיים למשימות צבאיות, נעשתה למעשה רק על ידי אנשי הפלמ"ח. פלוגה ז' של הארגון, הכשירה טייסים בשדה התעופה הבריטי ברמלה, ואלה היוו את היסוד להקמת חיל-האויר. בכתיבת ההסטוריה של חילות אויר או יחידות, מקובל לחלק את הפרקים או השערים לפי מלחמות או אירועים בולטים. למרות שאין משמעות הסטורית לחלוקה לעשורים, לבד מן האילוץ הכרונולוגי, בחרנו לחלק את התוכן לפי שיטה זו, כדי לתת לקורא יכולת להביט על הדברים תוך הצבת גבולות, וקבלת פרופורציות נכונות לפעילות החיל במשך השנים שקדמו השנים שחלפו מאז. 70- להקמתו ו 1947 ראשית הכח האוירי מלחמת העצמאות והעימות הצפוי על הארץ החלו למעשה , עם הכרזת האו"ם על סיום המנדט וחלוקת 1947 בנובמבר הארץ. בחודש זה הוקם "שרות אויר" והחל מאמץ לגייס את כל בעלי רשיונות הטיסה, המכונאים ובעלי המקצועות הטכניים. אולם לראשי הישוב היה ברור כי נדרשת להם הכשרה יסודית, לפני שיוכלו להתחיל בפעילות מבצעית של ממש. בינתיים הם עסקו בטיסות סיור להכרת הארץ, צילמו בחשאי כפרים ערביים, סיירו לאורך הגבולות וסייעו בהעברת אספקה

8