חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

שנות עליונות אוירית 70 חיל האויר בקרב-

להקדיש את כספי הבטחון המוגבלים לרכישת ציוד התקפי לחיל-האויר, ולא בבניית מיקלוט לאוכלוסיה האזרחית או פיתוח מערכות הגנה נגדם. שוורצקופף: שהישראלים יחטפו קצת אשליה אחרת שהזינה את תושבי ישראל היתה ההבטחה של האמריקנים כי יפעלו בנחישות נגד משגרי הטילים. מפקד כוחות ארה"ב גנרל שוורצקופף, התבטא בפני קציניו כי המבצעים נגד משגרי הטילים הם מטרד, וכי מצידו תושבי ישראל "יכולים לחטוף קצת" - העיקר שלא יפריעו. ארה"ב הבטיחה כי היא מפעילה מאמץ אוירי וקרקעי מוגבר נגד

, ליירוט AMRAAM , מצוידים בטילי אויר-אויר 31- הטייסת ה מן האויר של טילי האל-חוסיין, זמן קצר לאחר שיגורם. ואמנם מספר נסיונות נעשו לנעול על הטילים, אולם הטילים לא הצליחו לעקוב אחר האל-חוסיין, ככל הנראה מחמת תנאי הסביבה. במיוחד היתה הבעיה קשה מול המשגרים הניידים, שגודלם אינו עולה על משאית גדולה, שפעלו בלילות בהם מזג-האויר הקשה על הפעולות האויריות. הקצאת המטוסים היתה אחת הסיבות, אומרים האמריקנים, לדחיית המתקפה הקרקעית של ארה"ב ובעלות בריתה בתשעה ימים. אחת ההתפתחויות המפתיעות של המלחמה האחרונה, עבור מדינה שתוארה כמי ש"לעולם אינה מוותרת על זכותה לחבוט

גלקסי הטיסו טילים וציוד נ"מ C-5B מטוסי תובלה לוקהיד לישראל

אתרי השיגור אך לא היה בכך אמת. מטוסי תקיפה הופנו לאזורי השיגור אולם הפטרולים האלה נתגלו כחסרי תועלת. למעשה לא הושמד אף משגר טילים אחד. "סטרייק איגל", F- 15 E המובילים במבצעים אלה היו מטוסי E -8 שיצאו לפעולות לילה כשהם מונחים על-ידי מטוסי ביון "סנטרי". משגרים ניידים שהגיחו לתקופה קצרה ונסוגו חזרה למקום מסתור, היו הבעיה העיקרית. פטריוט מאכזב נראה כי מערכת הנשק שתיזכר יותר מכול לאחר מלחמת המפרץ, בשל התסכול הרב מכשלונה המבצעי, היא מערכת הפטריוט. עם הגעתה הושלה הציבור כי היא תפעל גם נגד טילי קרקע-קר ח קע ותלה תקוות רבות ביכולתה ליירט את טילי האל-חוסיין ולה ח שמידם - עד שההחטאות הראשונות (למרבה הצער, של הסוללה הישראלית דווקא) ירדו כמקלחת צוננים על הציבור הישראלי. ההבטחה של נשיא ארה"ב והאישור של המועצה לבטחון לאומי

במידה כפולה מן המכה שספגה", כפי שתאר זאת כתב טלויזיה טילים, ללא כל תגובה צבאית 40- מופתע, היתה ספיגת יותר מ מיידית הולמת. עוד רבות יכתב על הסיטואציות הצבאיות - פוליטיות שהביאו להמנעות ישראל מתגובה, ועל ההשלכות על כושר ההרתעה של צה"ל בעקבות כך. איום הטילים העיראקיים היה ידוע היטב לישראל. לעיראק היו ארבעה אתרי שיגור במע ח מ � , וארבעה אתרי שיגור ב H -3- ו H -2 רב המדינה, באיזור בסיסי זרח/דרום המדינה. התפיסה של צה"ל היתה בעלת שני מימדים: האחד אמר כי בסיוע מודיעין מהיר, יקבל חיל-האויר התרעה על הצבת הטילים על משגריהם במערב עיראק ויהיה לו זמן מספיק להזניק מטוסי תקיפה כדי להשמידם. במישור השני נאמר כי אין טילים מסוג זה, ויהיה נזקם גדול ככל שיהיה, מכריעים את הקרב ואינם מנצחים מלחמה, ועדיף

826