חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

שנות עליונות אוירית 70 חיל האויר בקרב-

ק"מ וצפונה מקו הגבול. פיקוד הצפון היה אחראי לפעילות מקו הגבול ועד "הקו הצהוב" מדרום שנתחם עבור חיל האויר. היתה זו הפעם הראשונה בתולדות צה"ל, בה הוחלט על חלו י קת גזרות, שלימים התברר כי פגעה קשות בפעילות נגד משגרי הקטיושות והרקטות. המבצע שכונה "שכר הולם" (שמו שונה אחר כך ל"שינוי כיוון") החל. על הצלחת הפעולה של צה"ל הקשתה העובדה כי המחב י לים הקימו אלפי עמדות שיגור של רקטות, אשר היו מוצבות במ י חסנים, בונקרים ובקומות התחתונות של מבנים. בין עמדות אלה קישרו תעלות ומנהרות בהן יכלו המחבלים לנוע, כדי להעביר מידע או לתאם את הפעילות. על היקף הבניה מתחת לאדמה, אורך המנהרות והעובדה כי הן היו עשויות בטון מזוין ומוגנות היטב, יכולים היו כוחות צה"ל לעמוד רק לאחר המבצע. עמדות ומנהרות אלה כונו "שמורות טבע" ומשם שוגרו רוב הרקטות קצרות הטווח, ידנית או מרחוק. רקטות על ישובי העורף 4000 מעל רקטה לטווח בינוני מסוג זילזל משוגרת מלבנון לעבר ישראל

חלק מסוגי הרקטות ששוגרו לעבר ישראל מלבנון ומרצועת עזה

במהלך השנים שלפני המלחמה, צבר ארגון החיזבאללה, בסיוע פעיל של סוריה ואירן ובחסות אדישה של ממשלת לבנון, ארסנל רקטות ברמה של צבא בינוני. היו שם קטיושות קצרות טווח, רקטות לטווח של עשרות קילומטרים ואף רקטות לטווח של מאות קילומטרים שהגיעו, כפי שנוכחה ישראל לדעת במלחמה, עד חדרה ותל אביב. החיזבאללה כיוון את הרקטות לעבר הערים הגדולות ולא נמנע מירי לעבר בסיסים של צה"ל. בסיס חיל האויר רמת דוד, היב"א בהר מרון, שדה התעופה והנמל בחיפה, בסיסי צה"ל ועוד, הפכו מטרות לרקטות אלה. רקטות, מהן 14,000- ערב המלחמה היו בידי החיזבאללה כ ק"מ. רוב הרקטות היו מדגם "גראד" 20 לטווח עד 10,000- כ מ"מ, שנישאו ב"כוורות" על גבי משאיות וכלי רכב 122 בקוטר ניידים. חלק ניכר מן הרקטות היה מוטמן במבנים או במחסות חפורים, והשיגור של הרקטות נעשה על ידי פיקוד מרחוק. עוד לפני המלחמה, נכתב בדו"ח וינוגרד, העריך חיל האויר כי לא יוכל לטפל בבעיה זו, והגיע למסקנה כי "חיל האויר לא הצליח לפגוע במערך הקטיושות קצרות הטווח במידה שתצמצם את הפגיעה בעורף הישראלי".

918