חיל האויר בקרב - 70 שנות עליונות אוירית 1948-2018

3 ישראל בין הקאסם לשיהאב בסוף שנות התשעים, לאחר נפילת סאדם חוסיין וסילוק האיום על ישראל מעיראק, הלך והתגבש נגדה אויב חדש ורחוק: אירן. מדינה איסלמית זו על מנהיגיה הקיצוניים, החליטה לאחר המלחמה עם עיראק, לקדם עצמה כמעצ ו מה אזורית, לפתח יכולת צבאית מסועפת, ובעיקר להקדיש אמצעים ומאמץ בפיתוח שני מרכיבי הרתעה: נשק אטומי וטילי קרקע-קרקע, שיוכלו לשאת אותו. ראיה עצמאית של הפתרון לבעיה, כי המטוסים המתקדמים יוכלו לתת תשובה, גם למחבל הנשען על אופנוע ויורה רקטת קאסם. הם החליטו לרכוש מטוסי לחימה מן המשופרים ביותר בעולם, והצליחו לשכנע את ראשי המדינה וצה"ל, כי מטוסים אלה הם התגובה המתאימה לפעולה בטווחים של אלפי קילומטרים, כמו נגד מטרות מעבר לגדר. תפיסה זו שולטת למעשי בתפיסה המבצעית של חיל האויר מזה שני עשורים.

לדגמיהם, מותאמים לפעולה F -16- וה F -15- מטוסי חיל האויר ה נגד מעצמות, נגד מטרות רחוקות ומוגנות, ונגד מטוסי לחימה של האויב העלולים לסכן את ישראל. השימוש בהם כמטוסים לתקיפת מחבל על אופנוע, או לחיסול רקטת קאסם המשוגרת ממחילות, הוא למעשה בזבוז אמצעים. חיל האויר נגד מסק"רים במשך שנים ניסו גורמים שונים בצה"ל, לשכנע את מפקדי חיל האויר כי יש לרכוש מטוסי תקיפה ייעודיים, בהם הריפבליק , או לחילופין מסוקי קרב נוספים. עד שנת 2 " "ת'נדרבולט A -10 , שנתיים אחרי מלחמת יום כיפור, דחו מפקדי חיל האויר 1975 לחלוטין כל הצעה של "הצבא הירוק" לרכוש מסוקי קרב, כדי להתמודד עם השריון הערבי. גם בשנים שלאחר מכן, העדיף חיל האויר להצטייד במטוסי קרב על-קוליים וארוכי-טווח, כאשר האיומים המיידיים היו מעבר , להפתעתם של רבים בצה"ל, הוציא 2014 לגדר. בראשית שנת חיל האויר משרות את אחד הכלים המתאימים ביותר ללחימה קוברה (או "צפע" בשמו 209 במטרות טרור נקודתיות: הבל בחיל). מספרם של מסוקי האפאצ'י לדגמיהם, לא היה בו מענה למקרה של התפרצות של טרור קרקעי, כפי שהתברר במבצע "צוק איתן" בקיץ אותה שנה. קאסם מגדיל טווחים כמו שקורה בכל מערכת טכנולוגית, ארגוני הטרור, בסיוע של מומחים מאירן, שיפרו את יכולתן של רקטות הטרור: טווח רקטות הקאסם גדל מארבעה לשבעה ק"מ, ולאחר מכן לעשרות קילומטרים. כאשר הצטרפו רקטות הגראד המוברחות לארסנל ק"מ ויותר. אל 70 הטרור הפלשתיני, הן יכלו לכסות טווח של אלה נוספו בשלבי לחימה שונים- בהתחלה בלבנון ואחר כך 100- בעזה, טילי הפאג'ר האירניים ואחרים בעלי טווח המגיע מ ק"מ. 250 ועד ישראל, המותקפת זה מכבר על ידי ממשלות אירופה המכורות לנפט הערבי, ועל ידי הממשל האמריקני העוין בדרך כלל, והנו ו טה להפגין חוסר אונים, מצאה עצמה נתונה לפתע במתקפה מסוג חדש, שלא התכוננה לה.

לשם כך הם גייסו מאות מדענים ומהנדסים כדי לפתח יכולת זו. סוכנים זרים רכשו אמצעי ייצור, מכונות וחומרים מכל הבא ליד. היכולת הכספית של אירן, שנבעה בעיקר מהנפט שהפיקה, אפש ו רה למדינה זו לממן פיתוח של טילים, ולרכוש אמצעים לפיתוח נשק אטומי בסיוע קרוב של צפון קוריאה. בתוך כעשר שנים התייצבה אירן בראש המדינות אשר ביקשו לה ו שיג הגמוניה במזרח התיכון, ובעיקר לא לאפשר לשום גורם עול ו מי לאיים עליה שוב. מאז החלה פעילותה מצאה אירן אויב חדש, רחוק, אשר איחד את העם האירני ואת מדינות ערב: ישראל. רקטות טרור במקביל לאיום שהתפתח מרחוק, החל בסוף שנות התשעים איום אחר: הקטיושות וטילי ההטרדה קצרי-הטווח. ממשלת ישראל היתה מוכנה לסבול רמה מסוימת של הטרדת רקטות טרור מסוג זה, אולם תושבי הארץ, אלה בקרית שמונה כמו אלה בשדרות, קצה נפשם בחוסר הבטחון והאיום שריחף מעל ראשם. המדיניות הישראלית הרשמית התבטאה בתגובה קלה- ירי לעבר מקורות הירי. ישראל הרשמית אפשרה לארגוני הטרור לפתח בתי מלאכה, לימים מפעלי ייצור, לרקטות טרור, ולא אחת צינורות וחומרי דשן מישראל, היו המרכיבים המרכזיים של רקטות אלה. חיל האויר הישראלי, גיבש מדיניות נגד שני גורמים אלה, אשר הצטרפו לגורם העיקרי, סוריה עיראק, ובמידה מסוימת גם לבנון. כך התפתחה בחיל האויר בראשית שנות התשעים, תפיסת "שלו ו שת מעגלי האיום": - הראשון והקרוב ביותר, היה מצד ארגוני הטרור שהפעילו רקטות קאסם וגראד קצרי טווח וקטיושות - במעגל השני היו טילים שהופעלו על ידי מדינות, להן היה גבול עם ישראל, בהן סוריה ולבנון - האיום העיקרי במעגל השלישי, היו טילים בליסטיים ארוכי- טווח שהופעלו על ידי עיראק של סאדם חוסיין, ואירן של חומייני והבאים אחריו. תפיסת שלושת המעגלים שיבשה לגמרי את תפיסות הלחימה של חיל האויר הישראלי: מפקדי החיל נאלצו לבחור בין אמצ ו עים להשמדת משגרי רקטות מאולתרים, לבין פגיעה במחילות השיגור של טילים בליסטיים; בין איום מעבר לגדר לאיום מטווח של אלפי קילומטרים. היות והתקציב היה מוגבל, החליטו מפקדי חיל האויר, מתוך

964