בשביל הבקעה - מגזין מועצה אזורית בקעת הירדן - גיליון 79 - סיון תשפ"ג יוני 2023

פינה בטבע - סיפורים מהחי והצומח של בקעת הירדן

אסף סלע*

חוֹמֶר, חַמָר וחלודה - וציפור אחת עם צבע של יין

גם בערבית שמה של החמריה מגיע בשל הצבע האדמדם שלה - אבו-חינה אל אחראש, שפירושה ציפור החורש בצבע של חינה. החמריה עושה קאמבק! תפוצתה של החמריה בישראל היתה בעבר גדולה בהרבה ואוכלוסייתה מנתה פרטים רבים. היא היתה מקננת נפוצה למדי ברוב החבל הים-תיכוני בישראל ובספר המדבר - באיזורים יובשניים מעט עם עצים פזורים ושיחים ולא במעבה החורש, אך גם בשולי שדות, מטעים ושטחים חקלאיים רבים. למעשה, כמעט בכל מקום בחודשים אלו יכולת לצאת מהבית לשולי המטע הקרוב, אם זה במישור החוף, בעמקים, בגולן או בבקעה ולהנות משירת החמריה הנעימה. בעשורים הראשונים של מדינת ישראל החקלאות הלכה והתפתחה ואיתה התרבה גם השימוש בחומרי הדברה חזקים.חומרים אלו אינם מתפרקים בגופם של המזיקים האוכלים מהם וכאשר המכרסמים, או החרקים במקרה שלנו, שוכבים גוססים על הקרקע, הם הופכים לטרף קל בהרבה. עבור החמריה שלנו זוהי הזדמנות נהדרת להנות ממזון רב ועשיר בחלבון ואף להאכיל בו את הגוזלים המחכים בקן. בשל כך נעלמה החמריה ממרבית שטחי התפוצה שלה בחבל הים תיכוני אך גם בשולי המדבר. שנה, פסק השימוש 40-50 לפני כ בחומרי הדברה אלו ומינים רבים הלכו

מי היא החמריה? החמריה חלודת-הזנב היא ציפור שיר קטנה למדי, אך היא כוכבת אמיתית! צבעה הכללי אמנם כתום-חלודה דהוי עד חום בהיר, ראשה בעל פס גבה בהיר ופס עין כמעט שחור, אך בזנבה הארוך הקסם מתרחש - זנבה בצבע כתום עז וובקצהו כתמים שחורים ולבנים בולטים המשווים לזנב מראה מרהיב ביותר בשעה שהוא מזדקר מעלה ונפרש כמניפה. אך מה שהופך אותה לכוכבת אמיתית הוא דווקא ההתנהגות שלה באתרי הקינון! הזכר שתפקידו לכריז ולשמור על טריטוריית הקינון, להזהיר מפני פולשים, איומים וסכנות ובאופן כללי לעמוד על המשמר, נוהג לעמוד במקום בולט, לשיר בסלסול חזק ונעים ולהקפיץ ולפרוש את זנבו הבולט והיפה למעלה ולמטה. שמה של החמריה כמובן נובע מהצבע השולט - צבעי כתום וחלודה. אז מה הקשר לחומר? ולחמרה, חמר (בארמית-יין), אחמר (בערבית-אדום) או כל הטייה אחרת? בשפות השמיות ארמית, ערבית וגם עברית, השורש ח.מ.ר ניתן לדברים בעלי צבעי אדום-כתום. היין, האדום לרוב, נקרא חמר בארמית. אדמת החמרה הינה אדמה בצבע אדום. וכמובן החומר, שהוא חרסית שמערבבים עם מים וממנה ניתן להכין כלי חרס, קרמיקה ואף ליצור טיט ולבנים לצורך בניה, כמובן צבעו לרוב אדמדם.

והתאוששו, וחזרו לאט לאט לאיזורי התפוצה המקוריים שלהם. אך לאוכלוסיית החמריות קרה דבר מעניין. החקלאות המתפתחת הגיעה גם לאיזורים מדבריים יותר ויותר, לבקעה, לערבה ולנגב ולכן אוכלוסיית החמריות קיבלה אתרי קינון חדשים עם שפע של מים ומזון, שיחים ועצים לקינון ומרחבים חדשים. כיום ניתן למצוא את החמריה בעיקר בצפון הנגב, בדרום הגולן, בעמקים וכמובן בבקעת הירדן, כאן היה נפוצה ביותר בשולי השטחים החקלאיים בכיכר הירדן ובגאון הירדן, אך גם בשטחים טבעיים. איפה פוגשים אותה? אז האתר שאליו אני הכי אוהב לצאת ולראות את החמריה כאן בבקעה, מנפנפת בזנבה ומסלסלת בקולה, הוא שמורת ואדי מלחה שנמצא מזרחית ניתן להכנס מזרחה מתומר לתומר וגלגל. עם כביש נוח משולט בשלטים חומים עד ובשלב מסויים לפנות ימינה בשביל עפר בשולי מטעי הדקלים. שם ננסה להקשיב ולאתר את השירה המסתלסלת שלה ואת הזכר העומד במקום בולט.

*אסף סלע, מדריך טיולים 050-7855736 שדמות מחולה

25 בשביל הבקעה