כמעט הצלחתי - יניב רוסו

כמעט הצלחתי

נוספות במתכונת ההפעלה הנוכחית (שלאו דווקא מבוצעת ביעילות).

הדוגמאות לכך הן רבות, החל במצוקת הזמן של בעל העסק המתמודד עם הפעילות השוטפת ואינו מסוגל "להרים את הראש" להקצות זמן לפיתוח העסק, דרך מגבלות תקציבי הפרסום והשיווק, וכלה במחסור בכוח אדם, מחסור באמצעי ייצור, שטח פיזי מוגבל, מגבלות מימון וכדומה. בשלבי ההתפתחות הראשונים של עסק חדש, נעשה שימוש חלקי במשאבים העומדים לרשותו. לפיכך אין מעצורים הנמצאים על הנתיב הקריטי המונעים ממנו להתקדם, וּמכאן נובעת צמיחתו החדה. ככל שיגדל העסק ויתפתח – ינוצלו משאביו באופן משמעותי יותר עד שחלקם יגיעו למיצוי וּלרוויה, והם למעשה יקבעו את נפח הייצור שאותו מסוגל העסק לספק, וזאת גם כאשר וותרו בעומס חלקי בלבד. ִ שאר המשאבים י אז מה עושים? כדי להשתחרר ממצב הקיבעון וּלאפשר לעסק לצמוח, נדרש תחילה לזהות את "צווארי הבקבוק" המונעים ממנו להתקדם, וּלאחר מכן לשחררם. שחרור "צווארי הבקבוק" אינו מחייב בהכרח גידול בהוצאות. במרבית המקרים, מהלך של התייעלות ושל שיפור שיטות העבודה יאפשר לשחרר חלק מהמשאבים הקיימים בעסק ואותם להפנות למטרת הרחבת הפעילות. המקרים הפשוטים לזיהוי נמצאים בתהליכים ממוכנים, שבהם מכונה מסוימת נמצאת במצב של עומס מלא (תפוקה מקסימאלית). אלו גם המקרים שפתרונם הוא הפשוט ביותר, אם באמצעות הוספת משמרות עבודה ואם בהוספת מכונות לקו הייצור. המקרים הסבוכים יותר נמצאים בגורם האנושי, במקרים שבהם מנהל, ראש צוות או עובד מונעים למעשה מהעסק להגדיל את תפוקות הייצור, אם בשל מחסור בידיים עובדות (בדרך כלל עובדי ייצור) ואם בשל התנהלות אטית וקושי בקבלת החלטות (בדרך כלל בדרג מנהלים וּמנהלי צוותי עבודה).

זיהוי של צוואר הבקבוק יכול להיות משימה הדורשת ניתוח מקצועי ועמוק גוון מוצרים בתהליכים שונים העושים שימוש ִ יותר, בפרט כאשר העסק מייצר מ

78