החאן - שיר ישן, רחוק - קומדיה לירית

)לפי סדר כניסתם(: משתתפים – אילנה נילי רוגל – מרטין ניר רון – איתי איתי שור – אביגיל נטלי אליעזרוב – גיא גיא גורביץ

רננה רז כוריאוגרפיה: דניאל סלומון מוסיקה: סבטלנה ברגר תפאורה: רוני כהן תאורה: יהודית אהרון תלבושות:

– אנטון אריה צ רנר – גיזלה עירית פשטן – יואב יואב היימן – אריאל אריאל וולף

צוות הפקה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: | עדנה טוויג מנהלת הפקה:

דנה שעובי, פאולה טימונר, יעל ברוך, יסמין כספין מלבישות: | סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: עאסם אל-שריף מנהל במה: | אמירה פנקס, סטודיו מרבה ידיים פיסול ראש: | שמעון אהרוני ייצור תפאורה: חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב עובדי במה: מיכאל אבבו, איתן כהן סאונד: | יונתן לוי, מרטין קנטור, עידן הרזון, יצחק סקילי תאורנים: | רוני כהן מנהל תאורה וסאונד:

2

רבותי, אני מזכיר לכם שעדיין אין לנו רעיון להצגה. הזמן עובר. אנטון: עוד מעט בוקר. אביגיל, חשבת על המשך לסיפור שלך... חשבתי על משהו, אבל... אני לא יודעת.... אתה חושב שהסיפור שלי יכול אביגיל: להיות בסיס לסיפור שלנו? אני לא יודע. הסיפור שלנו כנראה מכוסה אבק. אנטון: אז איך נדע? אביגיל: נדע כשנדע. אנטון: אבל איך נדע? אביגיל: נדע כשנגלה את הדמעות. אנחנו כנראה זקוקים לדמעות כדי לשטוף אנטון: את האבק. אתה מתכוון לעצב? אביגיל: לא עצב. בכלל לא עצב. כשנגלה את הדמעות תהיה בנו שמחה. אז נדע. אנטון: איך נדע? אביגיל: נדע כמו שחולה יודע כשהוא מוצא תרופה לכאבים שלו. אנטון: מה יכולה להיות התרופה? אביגיל: אני לא יודע. אני לא יודע. אולי משהו שאיבדנו מזמן. כמו שיר ישן, רחוק... אנטון: )מתוך המחזה(

נעם פלג עוזר במאי: - תיאטרון החאן דנה סוחולוצקי יחסי ציבור: | נוטלסטודיו עיצוב תכנייה: | ז ראר אלון צילומים: | פולי ברינר תכנייה:

2016 בספטמבר 24 : דקות )ללא הפסקה( הצגה ראשונה 10- משך ההצגה: כשעה ו ת ַ ח ַ דן אוריאלי - קפה נ תודות:

3

, ובתפקידי כדרמטורגית בעבר וכיועצת אמנותית 1996 במסגרת עבודתי בתיאטרון החאן מאז בהווה, אני עוקבת מקרוב אחר ההצגות שמיקי גורביץ', המנהל האמנותי של התיאטרון, מביים עם אנסמבל שחקני החאן. הצגות אלה, המהוות ז'אנר תיאטרוני ייחודי, כבר זכו להכרה ולפרסים (, בתכנית האמנותית השנתית של החאן לצד מחזות 1999) צל חולף רבים. הן מוצגות מאז קלאסיים ומודרניים, מחזות מקור ומחזות מתורגמים, המרכיבים את הרפרטואר העשיר של התיאטרון, שאני שותפה לגיבושו. זו שיחה שקיימנו מיקי גורביץ ואני השבוע, על רקע עבודתו על ההצגה החדשה. מה היתה נקודת המוצא של ההצגה הזאת? נקודת המוצא הפעם הייתה "שיר ישן רחוק". זו הפעם הראשונה, מאז שאני כותב ומביים הצגות שלי, שהשם הכמעט-שרירותי מתחילת העבודה הפך לשם ההצגה, זה לא קרה קודם. הרי תמיד אנחנו מתחילים מנושא מסוים ומפליגים ממנו למקומות אחרים. לפני תחילת החזרות ביקשתי מכל אחד מהשחקנים להביא לחזרה הראשונה שיר מהילדות או מתקופת הנעורים, שיר שהם מכירים וזוכרים, שיר בעל משמעות חשובה עבורם. מבחינתי הגירוי לבחירה זו היתה ה"מדלן" של פרוסט, כלומר משהו שמעורר זיכרון, שמאיר פיסת חיים שממנה אפשר ללכת הלאה. מתי בחרת בשיר "אהובתי יפה שלי"? האם הגעת איתו לחזרה הראשונה? לא, לא הגעתי איתו. אחרי שמישהי עשתה פרודיה על שירי להקות, חיפשתי שיר בניסיון לעבוד איתו. המנגינה היא רוסית, המילים הן של יורם טהר לב ובמקור העברי שרה אותו להקת הגבעטרון. בהתחלה ביצענו את השיר כמו תזמורת בצורת, אחר כך זה השתנה. הגעתי לשיר הזה לגמרי במקרה. ובעצם, אולי לא כל כך במקרה כי בדרך כלל החל מהרגע שאני אומר לעצמי שאני מתחיל לעבוד על הצגה, כמעט כל מה שקורה – קשור. אתה מתכוון הכול מתחבר? כן. אני לא יודע איך אבל זה ככה. אספר לך סיפור. לא היה לי קשר טוב עם אבא שלי במשך שנים רבות. לא היה נתק, הייתי בא אליו, נפגש אתו, אבל היחסים היו מרוחקים, מאז שהבן השני שלו נולד. כשאבא שלי נפטר טילפנו אלי מקול ישראל, מתכנית בה רצו לציין את מותו*. הם שאלו " של ארבעת האחים. Green Leaves אותי איזה שיר להשמיע. ואני חשבתי חצי שנייה ואמרתי וברגע שאמרתי את שם השיר, עלו בי בבת אחת כל היחסים שלי עם אבא שלי בילדות, יחסים שהיו מאד מאד קרובים. "Green Leaves זכרתי שאבא שלי קנה פטיפון והדבר הראשון שעשינו יחד היה לקנות את בחנות בבן יהודה פינת אלנבי – במקום בו היה קולנוע מגדלור. לא היה להם ביצוע של ארבעת האחים, אז קנינו ביצוע אחר, וזה היה שיר ששמענו כל הזמן. כשנזכרתי בזה, פתאום עלה בי חום רב כלפי אבא שלי והיחס שלי אליו השתנה, באמצעות הזיכרון הזה. ובאמת זה השיר הישן רחוק שלי. השיר הזה אמנם לא נכנס להצגה אבל הוא היה המניע לכותרת ולעלילה. בתחילת המחזה פונה מרטין )ניר( לקהל ואומר: החלטנו לעשות הצגה חדשה. היינו במצב רוח קצת שפוף בגלל כל מה שקורה, וחרדים מפני מה שיבוא וכולנו הסכמנו שצריך לעצור את התכניות הקודמות ולעשות משהו שיעלה את המורל לקהל שלנו ולעצמנו. קבענו להיפגש ערב אחד אחרי הצגה, בבית הקפה הקבוע שלנו, שממש צמוד למחסן התלבושות של התיאטרון. מהו הרקע לאמירה זו? האם זו הצבעה על היחס של ההצגה למציאות של הקהל? או לסיפור האישי שלך? גם וגם. יש בהחלט התייחסות למציאות החברתית והפוליטית. אבל אני חושב שכל הסיפור של יואב בהצגה – מבלי שארצה לפרט את הסיפור הזה בתכנייה – הוא גם הסיפור שלי. הוא חוטף מכות מאוהדי ספורט ואני.... כן, זו בדיוק הייתה הכוונה שלי. כלומר זו הצבעה על כך שהמחזה צומח מתוך המציאות האישית שלך, והחברתית של כולנו? כן האישית והחברתית. איך נוצרו הסיטואציות שמרכיבות את העלילה? איזה חומר אתה מביא מהבית ומה מתפתח במהלך האלתורים? כמעט שום דבר לא מתפתח באלתורים. התהליך מאד מיסתורי, מפני שחלק גדול ממנו מתרחש בלא-מודע. חלום והחלמה פרופ נורית יערי משוחחת עם מיקי גורביץ על ההצגה שיר ישן, רחוק...

אהובתי יפה שלי מילים: יורם טהרלב לחן: בוריס מוקרואוסוב

על פני שדה, בשביל עפר נוסעת עגלה ובה אהובתי שלי יפה מכל כלה. אהובתי יפה שלי, הסבי את ראשך, אמרי נא רק שלום אחרון, אמרי לאהובך. בשדה זהב, בשביל הזה, פסענו באביב וזר פרחי מרגניות קלעת בשערי.

אהובתי יפה שלי...

* אביו של מיקי גורביץ הוא הצייר ומעצב התפאורה אנטול גורביץ

4

אתה נותן להם נושא ונתונים והם עושים סצנה? התחלנו מהשיר ועברנו לנושאים אחרים, אבל בדרך כלל, אין קשר ישיר בין הסצנות שנוצרו באלתורים לבין אהובת ו חוקר פרטי הסצנות במחזה. המחזה הזה, כמו גם הם מחזות מאד אישיים שלי. ובכל זאת אני הדרקון מרגיש שהשחקנים, באישיות שלהם, בגוף שלהם, אפילו בקונפליקטים בינינו, מעוררים אצלי את החוויה שאני מעלה בכתיבה, אבל באופן לא מודע. באופן ששולח אותך אל המחשב? כן. תיראי, הכתיבה בהחלט לא מתוכננת, והיא לא מהראש. זאת אומרת הכתיבה הראשונית. למשל את מונולוג הפתיחה כתבתי פעמיים או שלוש. בפעם הראשונה כתבתי מונולוג, וארז, שהיה עדיין איתנו בחזרות אמר שהמונולוג סוגר אותו כי יש בו משהו שלא נותן לו חופש, אז שיניתי. ושוב שיניתי עד שבסופו של דבר הגעתי לטקסט הפנייה של ניר אל הקהל, באותו זמן גם הגעתי לרעיון של "בית קפה" כי בהתחלה בכלל לא חשבתי היכן כל זה יתרחש, אבל פתאום הגעתי למחשבה על בית קפה, ולאט הכול בא על מקומו. מאד קשה לשים את האצבע בדיוק על כל אחד מהמהלכים. האם זה אומר שהעבודה עם השחקנים מהווה מניע לפעולת התת-מודע ומפעילה את הכתיבה שלך? כן, בהחלט כן. אתן לך דוגמא מהיווצרותו של הסיפור של יואב. כבר לפני שנתיים או שלוש, רציתי שיואב ישחק כלב, כי גם יואב כמוני אוהב כלבים, אבל לא זכרתי את זה כשהתחלנו בחזרות. יום אחד אמרתי לעצמי, שיואב ילבש בגד של כלב. אמרתי, אבל לא ידעתי לאן זה יתפתח... בסופו של דבר הסיפור של יואב-הכלב מתפתח כמו הסיפור של הכלב שלי, גוליבר שחלה ומת השנה. אגב, יואב הוא אחד השחקנים שהביאו לי את גוליבר, כשהיה . אושר גור, סמוך להצגה הראשונה של ואז אתה מביא להם סצנה כתובה? כן, והם עושים את הסצנה ואני חוזר ומתקן. העבודה הזאת להפתעתי הייתה יחסית עבודה מאד זורמת. על עבדתי שבעה חודשים, ואילו בהצגה הזאת חוקר פרטי לאחר שלושה חודשים המחזה היה כמעט גמור, אמנם עשיתי עדיין תיקונים אבל המהות הייתה כבר גמורה לאחר שלושה חודשים. בשלב מוקדם ידעתי שאני רוצה לעשות מחזה על יצירה. אתה תלמיד של נסים אלוני, אבל כשאני משווה בין מהלך היצירה של נסים לבין מהלך היצירה שלך אני מגלה שזה שונה לגמרי. כן. זה שונה לחלוטין. ההבדל הגדול הוא שניסים היה סופר. אני לא סופר. אתה מתכוון לומר שנסים הביא משהו יותר גמור לחזרות? לא בהכרח. כלומר, היו דברים שהוא הביא גמורים. היה לו קונספט, הוא בא עם מחזה בראש? אני מתחיל מכלום, ממש ממש כלום. אז איך נוצרות הדמויות במחזה שלך? האם אתה יכול להרחיב על הקשר בין הדמות לשחקן המבצע, איך זה מתרחש? גם בזה יש משהו לא מודע. אני חושב שהדמות נוצרת במפגש בין רבדים מסוימים של השחקן, שמעירים אצלי י, למשל, יש רובד ַ תובנות לגבי מצבים משותפים. לאית ילדי, שאני מגלה גם בעצמי.

כבר הגעתי לידי מסקנה כי איננו בני חורין נוכח יצירת אמנות, ואיננו עוצרים אותה מבחירה, אלא שבהתקימה לפנינו, הכרחית ונסתרת כאחת, שומה עלינו -כמו היתה חוק טבע- לגלותה.

מתוך הזמן שנמצא , עברית: הלית ישורון מרסל פרוסט,

ניר רון, נילי רוגל

5

בכל זאת יש הרגשה שהשחקנים עולים לבמה אולי עדיין בלי מחזה אבל הם עטויים בכל התפקידים שהם עשו עד לרגע הזה. אתה מסתכל על עירית, למשל או על ניר... אצל ניר יש משהו מאד משונה. אני יודע שניר תמיד סובל מזה שהוא צריך להיות המתווך בין הבמה לקהל, אבל הפעם ניסיתי האבן לתת את התפקיד הזה לאריה וזה לא הלך, כמו תמיד זה חזר לניר... האמת היא שזה כבר החל בסטודיו. כשעשינו את . ניר היה המספר שפתאום הסתבר שהוא גם המכשף, ככה זה. והשושנים אני חושבת שיש כאן משהו מאד ייחודי להצגות של החאן, ובהצגה הזאת זה בא לידי ביטוי יותר מאשר קודם. אני מרגישה שהצופים שראו את של צ'כוב יהיו רגישים לגוונים וניואנסים בעבודת השחקנים בהצגה זו במבט, בטון בתנועה, הרבה מעבר למשחקים המודעים דוד וניה ההצגה של אינטר-טקסטואליות בין שתי ההצגות. איך אתה מרגיש שהעבודה על צ'כוב השפיעה על העבודה הזאת? אני חושב שזה אחד הרעיונות הבסיסיים ברפרטואר של החאן שאנחנו - את, מרים )יחיל( ואני - בונים יחד. העבודה של הכתיבה המקורית אל מול הקלאסיקה תוך רצון ומטרה שהעבודה על המחזה המקורי תשפיע על ביצוע הקלאסיקה ושהעבודה על הקלאסיקה תשפיע על העבודה על המחזה המקורי, שתיווצר זיקה והפרייה הדדית. ביצירת ההצגה הזאת הרגשתי את זה מאד גם בדמות של אריה, גם אצל ניר ואצל עירית. הוא הבדידות. זה הדבר הכי מהותי, שם וגם פה. בהחלט. אבל זה לא בגלל צ'כוב אלא דוד וניה אפשר לומר שהמוטיב המרכזי ב בגללי. זו לא הבדידות של צ'כוב אלא שלי. זה באמת אחד האפקטים המעניינים במיזנסצנה של ההצגה הזאת. אנחנו רואים את כולם כל הזמן ביחד אבל בו בזמן כל אחד עם עצמו, לבד – כמו איים פזורים בים. ואם כבר מדברים על המיזנסצנה הרי שאני מרגישה שהיחס חוץ-פנים מסומן בהצגה הזאת יותר מאי-פעם. כל האלימות למשל מגיעה מן החוץ ואילו הרבה מאד מהבדידות, מהצורך בקשר ובאהבה, מצוי בפנים.

6

עירית פשטן, אריאל וולף, איתי שור

אפשר גם לומר שמי שנמצא בחוץ רוצה מאד להיכנס פנימה, הדמות של אריאל למשל. אבל גם הוא בסופו של דבר משתכר בחוץ, י "מלצרית היא קצת כמו אמא. כמו שמסעדה זה קצת כמו ַ נים של קבוצת התיאטרון הזאת. ניר אומר לאית ְ ונופל. מתגלה כאן הפ בית. היא דואגת לך, מאכילה אותך"... בית, כלומר יש כאן מקום מלא חום. . צל חולף אותי זה גם מעניין משום שאתה בעצם מוביל אותנו חזרה לבית הקפה בהצגה הראשונה שעשית בחאן – – שם היו מוטיבים שחזרו לאחר מכן בהרבה הצגות. היה מלאכים הם לא לנצח חשבתי שאת מתכוונת להצגה הראשונה שעשיתי שם מחזאי שמנסה לכתוב מחזה ולא מצליח, עד שהוא מבין בסוף שמה שקורה לו בזמן שהוא "לא מצליח" - זה המחזה. וזה קורה גם כאן. זה היה לי כל הזמן בראש. למרות ששם זה התרחש בבית קברות, וכאן במסעדה. אתה רוצה לומר משהו על היחס תיאטרון-חלום? תמיד הגדרתי תיאטרון כמו חלום בציבור. זאת אומרת תיאטרון הוא כמו חלום כי הוא צריך לשקף איזה חלק לא מודע או פחות מודע של החיים – של חיי היחיד ושל חיי החברה. זה יכול להיות חלום, אך באותה מידה זה יכול גם להיות קשור לדמיון, בסיס ליצירה יותר קוהרנטית ומובנית מחלום. כי באירועים שמתרחשים על הבמה של ההצגה הזאת אין איבוד או עיבוד של המציאות, להיפך יש שמירה על המציאות והוספה של רמות שונות וצבעים שונים באמצעות הדמיון. אני מרגישה שאין בהצגה הזאת מימד של החלום כמו בהצגות הקודמות. הכוונה שלי, ואני חושב שזה לא תמיד מתבטא בתוצאה, הייתה להביא את החלום. היה לי משפט בראש "יצירה היא חלום משותף", הוא לא נכנס בסופו של דבר להצגה כי לא מצאתי לכך הצדקה. מה שרציתי לומר הוא - כשאנשים מתחילים לחלום אחד את החלום של השני מתחיל תהליך של יצירה. בהצגה יש הדהוד לדבר הזה כשגיא נפגש עם אריאל בחוץ – ניר ישן, וכשאריאל י מתחיל לרחף באוויר – גיא ישן. היו בטקסט מילים שהצביעו על כך שניר חלם חלום וגיא חלם חלום – ַ י, ואית ַ ניפגש עם אית י מרחף באוויר – יש ַ והם חולמים האחד את השני, אבל הורדנו אותן, כי זה ניראה קצת יותר מדי מפורט. אבל הקטע הזה שאית בו משהו חלומי. גם הסיפור של אביגיל )נטלי( הוא מן חלום. אפשר גם למצוא בזה מימד פנטסטי, יותר מאשר חלומי. יותר מתמיד בהצגה הזאת, ובעיקר לאור הסיום שלה – הריקוד המרגש של המלצרית )נילי( – אני מרגישה שהנושא הוא חופש, החופש ליצור. מה שעובר בשבילי באופן ברור וחזק מתמונת הסיום הוא החופש שיש לשחקנים לדמיין, לשחקנים - אך לא למלצרית. זה ברור, המלצרית היא הקהל. והם מדביקים אותה בחופש מסוים שהיא איננה מאפשרת לעצמה בחיי היומיום שלה. כן, אני רק חושב שיצירה היא החלום היותר מובנה של הנפש. חלום אינו מובנה אבל יש קשר הדוק בין חלום ליצירה. אנטון )אריה צ'רנר( אומר בהצגה: "אנחנו נדע את זה כמו חולה שיודע שמצא תרופה לכאבים שלו". נסים אלוני היה אומר שחלום בא . ָ יה ֶ י ָ מהמילה החלמה – זה מאותו שורש. החלום מחלים אותנו. גם היצירה מחלימה אותנו. היצירה לחברה היא תרופה לחוֹל ועדיין נשאלת השאלה האם היצירה מחלימה מכיוון שהיא חלום או מכיוון שהיא מאפשרת לנו לצאת מעצמנו לעולמות אחרים. זה אותו דבר. אני בהחלט חושב שהחירות שקיימת ביצירה היא גם משהו שקשור להחלמה, משהו שקשור ליכולת לצאת... הרי אנחנו חיים... הדמות של גיזלה אומרת: "כיסינו את הילדות במרצפות של גינדי", ואני חושב שיש משהו בילדוּת, ואני לא אומר שהילדוּת היא משהו מלא אושר, היא לעיתים רחוקה מזה מאד, אבל בילדוּת יש חיים, הילדוּת מלאה חיים מכיוון שכל החוויות הן ראשוניות וזו המהות של יצירה. המבחן העיקרי של יצירה בעיני הוא אם היא חיה או לא. ואם היא חיה, האם היא גורמת לקהל לחיות. אני חושב שהיא לא חיה אם היא שכלתנית, אם היא יותר מדי מודעת, חלק מאד משמעותי עבורי ביצירה הוא החלק הלא מודע. בעיני כל יצירה שאין בה משהו לא מודע, היא לא חיה, ומבחינה זו היא משיקה לחלום. החרות הזאת, שהיא חירות לדית, היא החירות להגיע למקומות שהיומיום החברתי והפוליטי לא מאפשר לנו, והיא הדבר המהותי ביצירה. ַ י אם כן מהו בשבילך חופש אמנותי? יש לזה שני אספקטים, אחד מול החברה – היכולת לומר דברים שאנשים יכולים לחשוב שהם לא בסדר, לא יפים, לא מקובלים, אסורים וכך הלאה, כלומר זה החופש מול החברה, והחופש הלא פחות משמעותי הוא היכולת הפנימית להיות חופשי. מניעה של החופש החיצוני עלולה לפגוע בחופש הפנימי של היוצרים. אם כך מהם התנאים של החירות הפנימית? חירות פנימית זה דבר שצריך לשמור עליו, וזה עניינו של כל אדם לשמור לגבי עצמו. כן, אבל ליוצרים יש תפקיד גדול בעניין זה נכון. זו בדיוק המשמעות של יוצר בתקופה כמו שלנו כשהלאומיות הפטריוטיות והשמרנות מאיימת מבחוץ, וכל הדברים האלה, שנצעקים עתה ברחובות, מאיימים על החירות הפנימית. צריך מאד להיזהר ולא לתת לדברים האלה להיכנס פנימה. כיוצר וכאדם אתה צריך לשמור על החירות שלך. תראי, בכלל היכולת להיות אתה היא המשימה החשובה ביותר של האדם בכלל, לא רק של אמן, של בן אדם ושל אמן, גם להיות הוא עצמו וגם לבטא את עצמו - זו עבודה יומיומית. זה לא בא לידי ביטוי רק בחזרות. אם אתה לא עושה את זה ביומיום זה גם לא יקרה בחזרות, זה לא יקרה ביצירה. אתה יכול לדבר על הנושא הזה ביחס לעבודת השחקנים – גם אל מול הסטודנטים וגם אל מול השחקנים המקצועיים? איך אתה מנסה להוציא אותם מהיומיום ולשחרר אותם לעבר היצירה? תראי, הרבה פעמים אני חוזר על הסיפור הזה של קפקא "לפני שער החוק": אדם מנסה להיכנס לחוק ועומד שם שומר ולא נותן י עוד שומר ועוד שומר ַ לו להיכנס. והוא יושב שם ומזקין ולא מעז להיכנס משום שהשומר אמר לו - אם תעבור אותי יש אחר וכל שומר גדול ממני, וגם אם תעבור אותי אין לך סיכוי. ואז בסוף, ממש כשהאיש כבר זקן והשומר צריך להתכופף כדי לשמוע

7

מה הוא לוחש שם, הזקן אומר לו – תגיד, אני שוכב פה כבר שנים רבות ואני יודע שהחוק הוא משאת הלב של כל האנשים והנה רק אני פה, אף אחד לא ניסה כל השנים האלה להיכנס לכאן, והשומר אומר לו – השער הזה נועד רק לך ועכשיו אני הולך וסוגר אותו. מבחינתי, המשל הזה הוא המשל המהותי ביותר לאחריות של האדם כלפי עצמו. עליו להיכנס בשער של עצמו ולא לאפשר לשום שומר, מפחיד ככל שיהיה, למנוע ממנו להיכנס. הדברים האלה שייכים ליכולת של האדם להכיר את עצמו, לקבל את עצמו, לקבל את גופו ואת הדברים שנראים לו איומים ונוראים - מפני שהחברה אומרת שהם איומים ונוראים. אני חושב שזה אחד הדברים שצריך ללמוד. שחקן הוא אדם שמוכן לצלול לתהומות של עצמו, לקבל את עצמו בצורה שלמה ביותר. דברים שאנחנו לא עושים ביומיום. האם אלה הם דברים שעושים אותם במהלך הלימוד להיות שחקנים? האם זו מטרתם של התרגילים? זו אחת המטרות של הפגישות האישיות שאני עושה עם השחקנים. זו בדיוק המטרה. בפגישה אישית אתה מדבר על הדברים האישיים שלך במושגים של משחק, במושגים של מצב, רצון ופעולה, אלה שלושת המושגים הבסיסיים של השחקן, וברגע שאתה מבין גם את עצמך במושגים כאלה של מצב, רצון ופעולה, אתה יכול להבין גם את צ'כוב או את שקספיר. אלה דברים שאתה מדבר עליהם גם עם השחקנים של החאן, למרות שהם כבר כל כך הרבה זמן על הבמה בתיאטרון? נפגשתי עם כל שחקן בצוות שחקני ההצגה ודיברנו על הבדידות של עצמנו. דיברנו באופן אישי, לא במושגים דוד וניה כשעבדנו על אבסטרקטים, דברנו על החיים של כל אחד מאתנו, וגם אני דיברתי על עצמי. דיברנו על הדברים האלה מפני שמשפט שחזרתי ואמרתי פעמים רבות - לא מעניין אותי לראות את אסטרוב, את וניה ואת הפרופסור, מעניין אותי לראות את כיני, ניר, אריה ועירית. זו המשמעות של לשחק את צ'כוב בעיני, שכל אחד יביא את הבדידות שלו. אחד הדברים שדווקא השחקנים העירו כשצפו בסצנה בין אסטרוב )ניר רון( וילנה )דניאל גל( היה שלא רואים שקיימת משיכה מינית ביניהם, ודווקא על זה לא היה צריך לעבוד, היה רק צריך להגיד את זה וזה קרה. אני מאד נגד דמויות. יש לי איזו תחושה שלהתעסק עם דמות זה מוזר. אני אף פעם לא חושב על עצמי כדמות, אני חושב על ""האחר" כדמות – הוא גיבן, הוא נבל, הוא קמצן וכן הלאה, הוא דמות, אני לא דמות. ואני חושב שכך גם השחקן צריך לחשוב על מי שהוא משחק – אתה לא דמות – אתה אדם במצב, שפועל מתוך רצון והרצון מתבטא בפעולה. ומה עם הייצוג? העובדה היא שהדמויות על הבמה הן ייצוגים של... הייצוג הוא התוצאה. שחקן לא משחק ייצוג. ברגע שהוא משחק ייצוג הוא משחק משהו מת. שחקן צריך ליצור חיים והחיים יכולים להיות רק שלו עצמו. בהרבה מאד הצגות שלך ביחס בין הבמה לקהל תמיד נוצר סוג של משבר. אתה נוהג להוציא מישהו ממקומו בקהל, להעלות אותו לבמה ולספר לו את חייו, אנשים עולים מהקהל לבמה, עוברים את האולם בדרך למקום אחר... זה לא קורה בהצגה הזאת, למרות הפנייה של ניר לקהל, נשאלת השאלה למה? מהו היחס שאתה מכוון אליו בהצגה הזאת, מה אתה רוצה שיקרה בין הבמה לקהל? למשל אושר ראשית, הקהל נמצא על הבמה, בדמות המלצרית. ניר באמת מדבר אל הקהל שבאולם והדיבור הזה מאד משמעותי. ב מישהו מהקהל עלה לבמה - זה משהו שנועד לטלטל את הקהל המנומנם, את ה"אני פה ואתם שם". אהובת הדרקון או אפילו ב אני מרגיש שזה יכול להיות משהו שמכניס חיים. כאן כשניר מדבר אל הקהל זה נועד לגשר. אני לא מעוניין שהקהל יתבונן בבמה כאובייקט. אני מעוניין שגם השחקנים וגם הקהל יתייחסו אחד לשני ביחס שבובר כינה "אני-אתה", ולא "אני–זה", שהמפגש יהיה מפגש חי. זאת אומרת שאתה כבר לא מעוניין לטלטל אותם? שאתה מעוניין לקרב אותם, ליצור קשר? אני רוצה ליצור קומוניקציה, אבל לא קומוניקציה שכלתנית אלא רגשית. האם זה קורה מכיוון שלאחר כל כך הרבה שנים בתיאטרון החאן אתה מרגיש שיש לך קשר עם הקהל שלך? אתה כבר לא צריך לעשות גימיקים, אתה יכול לפנות אליהם באופן ישיר? אישה יושבת באולם ופתאום אושר זה לא היה גימיק, זה היה הנושא. העלינו איש מהקהל והצגנו לו את חייו, ב אהובת הדרקון ב רואה את בעלה על הבמה ואז היא מחליטה לעלות לבמה גם היא, ומבחינתי זה היה דימוי להיסחפותו של הקהל לתוך מערבולת ההצגה. האם מה שאני רואה עכשיו זו עליית מדרגה ביחס אל הקהל? קודם כל זו אולי ירידת מדרגה... האמת היא שאני מרגיש על עצמי שאני נעשה יותר ויותר רגשי, אני חושב שזה המחזה הכי רגשי שכתבתי. אני אומר את הדבר בדיעבד כי כשאני עובד אני אף פעם לא חושב על לבטא את עצמי, אני חושב על – לספר סיפור. עכשיו כשאני רואה את המחזה הגמור אני רואה שהמחזה הזה משקף באופן מאד קרוב את מצבי, את תחושותיי, את רגשותיי – את מצבי. זאת המלה המדויקת ביותר. בוא נהיה אם כך יותר ברורים, מצבך, אתה אומר, ומתכוון לכל מה שקרה לך במהלך החודשים האחרונים... לא חודשים, שנתיים. אפשר היה לחשוב שהתגובה שלך ל"מצבך" תהיה תגובה כעוסה, מרירה, שההצגה תהיה הטחה, שתבטא כעס או משהו מאד חריף, ובמקום זאת יצרת יצירה רגשית שיוצרת גשר אל הקהל. איך אתה מסביר את זה? אני לא יודע להסביר את זה. כשהתחלתי לעבוד לא ידעתי איך תהיה העבודה. אני הגעתי לעבודה הזאת במצב לא קל, ולשמחתי גיליתי שכל הזוהמה הזאת שהייתי נתון בה בשנתיים האחרונות, זוהמה שהטילו עלי, לא נגעה בפסיק אחד של היצירה. היא לא הגיעה לשם בכלל. המקום הזה נשמר ומאד רווח לי. כי ברור שאתה יכול להיפצע ולהינזק, אבל זה לא קרה. והגילוי הזה נתן לך ללכת לכיוון בו בחרת? הוא ביטא את מצבי. לא ניסיתי להסתיר ולא ניסיתי לעשות משהו מעבר לכך. הייתי עסוק בדבר שלי ומבחינה זו העבודה הייתה בשבילי כמו תרופה. אנטון )אריה( אומר בדיוק מה שהרגשתי.

8

רצינו לדבר על החיים, אבל פתאום אנטון: אני לא מבין מה זה. דברים שהתרחשו?... מה בעצם התרחש?! ... הדבר היחיד שאני זוכר עכשיו זה סירנה של אמבולנס. הגענו בלילה כל כך טעונים... כל כך מלאים בעצמנו... במה בעצם?! בחלומות.... ברגשות, בשאיפות, בכמיהה... בדברים שהיינו רוצים להיות ולא היינו...? אולי. אולי החיים באמת הם החיים שאנחנו לא חיים אותם... והאהובים באמת הם אלה שאנחנו לא גיזלה: אוהבים...

ניר רון, נילי רוגל

9

אריה צ רנר, עירית פשטן, נילי רוגל, נטלי אליעזרוב, איתי שור, ניר רון

- כוריאוגרפיה רננה רז . הדיפלומטים ו קראו לנו ללכת, רפאים, אוב כוריאוגרפית, רקדנית ויוצרת רב-תחומית בין עבודותיה: קרן בוכמן היימן BIARTS, , קיבלה מענקים מקרן יהושוע רבינוביץ, מועצת הפיס לתרבות ואמנות וחברת "טבע". יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון "הבימה"' "הקאמרי"' ו"החאן". .2006 ,2003 ,2002 זוכת פרס שר המדע התרבות והספורט ליוצרים צעירים לשנת , מאת ובבימוי מיקי גורביץ' אושר עבור 2004 זוכת פרס התיאטרון בכוריאוגרפיה לשנת .2006 זוכת פרס רוזנבלום לשנת בדאלאס, טקסס, בתמיכת קרן שוסטרמן. UTD שהתה בארה"ב, כאומן אורח באוניברסיטת 2009 ב פרויקט רב תחומי, הכולל תגובות מבוימות לקטעי יוטיוב המתרחשות You Make Re Make יצרה את על הבמה. , ארוע תיאטרלי בעקבות פרשת המורה אדם ורטה. השימוע יצרה את 2015 בשנת יצירותיה מוצגות בארץ ובעולם. שימשה מנהלת אמנותית של ארועי 'נקודת מגע' במוזיאון ישראל, ירושלים במסגרת 2012-2015 בשנים ארועי עונת התרבות בירושלים. - מחזה ובימוי מיכאל גורביץ , תל אביב. 1951 יליד בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב, שם הוא מורה כיום. השתלם בלונדון בבימוי ובחינוך. היה במאי בית בתיאטרון "הבימה" במשך שש שנים. מלאכים הם לא לנצח, סטניסלבסקי, מסע לכיוון הים, אורפאוס, האבן והשושנים, נוימן - מחזות שכתב וביים: המרחק הזעיר בין האהבה לגוף, השינה והאש, )עם דניאל לפין(, אגדת חיילים, אני יודה ואחותו של הרמטכ"ל בתיאטרון החאן. צל חולף )עם דניאל לפין(, מים רבים חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, פילומנה, שלומית, קאוויאר בתיאטרון הבימה ביים את . ועדשים, סנג'ר, מלון קטן בצד, הבית ברחוב שינקין, גן ריקי, מלאכת החיים, חגיגת חורף, מריוס, המכשיפה מקבת, החולה המדומה, הכבש הששה עשר, אנטיגונה, דבר מצחיק קרה, הלילה בתיאטרון הקאמרי ביים את מלחמת טרויה לא תהיה, עלילות מקס ומוריס, בתיאטרון חיפה ביים את , אבא של החתן, שידוכים, קרום. 12- ה מהומה רבה על לא )בשיתוף עם תיאטרון הבימה(. בתיאטרון באר שבע ביים את מרד המתים, אמדאוס . ז'קו )בשיתוף עם תיאטרון באר שבע(, מים קדושים, התאומים מונציה . בתיאטרון בית ליסין ביים את דבר כולם היו בני חוץ תלמידים בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב ביים את במסגרת עבודות הגמר של מנעמי, שחור היה הלילה, חלום ליל קיץ, הרומן שלי עם גאיה. מילה של אהבה, חיל משמש כמנהל האמנותי של תיאטרון החאן, בו ביים את מחזותיו 2001 החל ממאי מלחמה על הבית, הקמצן, בגדי המלך כן ביים את . פרשים אנו, אושר, המצליחים, אהובת הדרקון, חוקר פרטי החיים הם חלום, אותלו, גן הדובדבנים, אוכלים, הקומדיה של קאלאנדרו, דוד וניה, )בשיתוף תיאטרון הבימה(, מתחזקים. מיכאל גורביץ' זכה בפרס פינקל עבור גן ריקי, בפרס מוזאון תל אביב ע"ש ד"ר גמזו, בפרס מרגלית ונבחר , וב- הקמצן עבור בימוי 2004- , ב צל חולף במסגרת פרס התיאטרון הישראלי עבור 1999 לבמאי השנה . אושר זכה שוב בפרס בימאי השנה עבור בימוי 2005 .2004 זכה בפרס לנדאו לשנת על עבודות בימוי ועל תרומתו לתיאטרון הישראלי. 2005 זוכה פרס א.מ.ת לשנת הוענק לגורביץ' תואר דוקטור-לשם-כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים. 2012- ב www.michaelgurevitch.co.il

- מוסיקה דניאל סלומון אחד המוסיקאים המוערכים ביותר בתעשיית המוסיקה הישראלית, זוכה פרס אקו"ם למלחין השנה, וזוכה פרס התיאטרון, פסנתרן, מפיק מוסיקלי, מעבד, מתזמר וזמר הוציא בעשור האחרון ארבעה אלבומי סולו מצליחים, כותב לטלוויזיה, קולנוע ותיאטרון. בתיאטרון החאן. האדרת, כנרת, כנרת , תהילה בין היתר להצגות

10

- תפאורה סבטלנה ברגר בוגרת ביה"ס ע"ש גרקוב )רוסטוב, רוסיה(, והחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א. בין עבודותיה בעיצוב דוד וניה, הנשים העליזות מווינדזור, החולה המדומה, חוקר פרטי, גן הדובדבנים, הנסיכה האמריקאית, תפאורה: אהובת הדרקון, אותלו, מצליחים, נישואים, קיץ, אושר, חיל פרשים אנו, צל חולף, הנון של ראש העיר ירושלים רומיאו בתיאטרון חיפה; מחיר הכבוד, משהו למות בשבילו בתיאטרון גשר; 12- הלילה ה בתיאטרון החאן; מלכת השלג בתיאטרון באר שבע; ויוליה, גרין מייל, רוחות, רק אתמול נולדה, למה לא באת לפני המלחמה הכיתה בתיאטרון הקאמרי; עד לא ידע בתיאטרון בית ליסין; מדליה להרי בתיאטרון ילדים באר שבע; מסך הברזל, ביידישפיל. אדם ושטן במדיטק; אלוהים. המעופפת, מומו, אמיל והבלשים, יותם ויעלי, ספר הג'ונגל בתיאטרון הבימה. קוריולאנוס בתיאטרון אורנה פורת; בחורים בדלת ממול מירל'ה אפרת, פירורים, ארטון, טנגו בתיאטרון באר שבע; עפיפונים, הגיבן מנוטרדם עיצוב תלבושות: שלוש מסיבות, אירמה לה דוס, המקום ממנו באתי, אמא מלכה בתיאטרון גשר; שונאים-סיפור אהבה בהבימה;

ביידישפיל. אהבה אחרונה, חזן מווילנה, ילדי הצל בתיאטרון חיפה; ( אמיל ובלשים ) .2008-2009 זוכת פרס הבמה לילדים ונוער לשנים

- תאורה רוני כהן הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בתיאטרון החאן: בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, החיים הם חלום, מאכינל, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, ירושלים החדשה, תהלה, החולה המדומה, דוחקי הקץ, האדרת, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, תמונות מחיי הכפר, הדלת ממול, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, יחזקאל, כנרנ כנרת, המחיצה, אדם הוא אדם, עורבים, אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות בתיאטרון הבימה: פילוקטטס. אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, בתיאטרון בית ליסין: העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך. נשים לא מציירות, בתיאטרון באר שבע: מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת. גם הוא באצילים, מעגל בתיאטרון הקאמרי: קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. ארגנטינה. בתיאטרון חיפה: הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, ארוחת טעימות. 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב הנסיכה האמריקאית. על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ על ההצגה: - תלבושות יהודית אהרון ילידת ליטא. בוגרת החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, ביה"ס לאמנות בוילנה וביה"ס לציור של פרופסור אירנה ברילוב. לעיצוב תלבושות 2014 . זוכת פרס התיאטרון 2007 זוכת פרס על שם ארנון אדר גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, חוקר פרטי, הנשים העליזות בין עבודותיה כמעצבת תלבושות: תיאטרון החאן: בית ברנרדה אלבה, למה לא באת לפני המלחמה, נורה, פרח השכונות, רק אתמול תיאטרון באר-שבע: מוינדזור. פר גינט, הרצל, הדיבוק, המלך הולך למות, הטייפ האחרון אנסמבל עיתים בשיתוף תיאטרון הקאמרי: נולדה. בין לילה ובין שחר, תיאטרון גשר: בעל למופת, נתן החכם, מאה. תיאטרון הקאמרי: של קראפ, שלוש אחיות. . תיאטרון סיבת המוות, טניה עולה חדשה . תיאטרון בית ליסין: דוכסית של אמלפי תיאטרון חיפה: וואסה. ועוד.. מומו, הכיתה המעופפת, היידי בת ההרים המדיטק: תיאטרון הבימה: קן הקוקייה, הכול אודות חוה, הכל בגן, בין חברים. כמעצבת תפאורה: תיאטרון באר-שבע: . הדה גאבלר כמעצבת תפאורה ותלבושות: חורף מתחת לשולחן, הפארסות של צ'כוב, תיאטרון הקאמרי: חתונת הדמים, סליחות. תיאטרון באר שבע: חשיבותה של רצינות, המערה של סלמנקה, סוניה גודמן ביה"ס למשחק בנגב: העשירייה הקאמרית, דולי סיטי. ועוד... מושקת, חפץ, טייבלה והשד שלה

11

- אילנה נילי רוגל בוגרת בית הספר למשחק בהנהלת ניסן .2007 , נתיב . עבודה ערבית : בטלוויזיה . מי אתה בשבילי : בקולנוע שחקנית להקת תיאטרון : החאן. שיחקה בהצגות בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי היקרה, נישואים, אותלו, המצליחים, הקסם הגדול, סדר עולמי חדש, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, משחק של אהבה ומזל, הקמצן, גברים, המחיצה. , הצוענים של יפו בימים אלה משחקת תעלולי סקפן : בהצגות אוכלים ט, נרין(, ֶ ינ ִ רב ֶ )ז עורבים )איזבל(, )מדמואזל ז'ודית(.

אני כאן רק הקהל, אילנה: אבל אני אומרת

לכם - על זה תעשו הצגה.

12

- מרטין ניר רון .1990 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב החולה השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - המדומה, ראש משוגע, הכבש הששה עשר, 1990- בפסטיבל עכו אנטיגונה, מעופפי רשפון. מפתח בהצגת היחיד האבן והשושנים, המוזג. .2014 , זוכה פרס רוזנבלום הלב. שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: האישה המופלאה שבתוכנו, טוני היפה, מיס ישראל, החתונה, צוואתו של כלב, הנסיכה איבון, אנה גלקתיה, אנטיגונה, נוף ילדות, שש דמויות מחפשות מחבר, מידה כנגד מידה, כנגן המנגן, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה צייד הפרפרים והמוות מילה של אהבה, צל בשיתוף תיאטרון הבימה, חולף, האשליה, החיים הם חלום, הזמרת קירחת יותר, בידרמן והמציתים, נישואים, אותלו, המצליחים, הקסם הגדול, סוף משחק, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, אושר, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, דוחקי הקץ, הקמצן, תמונות מחיי הכפר, הקמצן, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, המחיצה. )פרימו הזהו אדם? בימים אלו משחק בהצגות: אוכלים )ד"ר דיאפוארוס(, החולה המדומה לוי(, כנרת כנרת )אסטרוב(, דוד וניה )שמעי(, פילוקטטס )מספר/בצלאלניק/מגדל התרנגול(, . )אודיסאוס(

מלצרית היא קצת כמו אמא. כמו מרטין: שמסעדה זה קצת כמו בית. היא דואגת לך, מאכילה אותך...

13

- איתי איתי שור בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, ת"א. זוכה .2005 מילגת קרן שרת לשנת יואבי – 2012 זוכה ציון לשבח בפסטיבל חיפה )גם במדיטק(. בהמכשפה בבית ממול בופור, איציק, בלדה ליוסף. בקולנוע: , מקימי, חסמב"ה 2 דאוס, דני הוליווד בטלוויזיה: , עולם הבובות של גלי. 3 דור נחום גוטמן בצבעים תיאטרון אורנה פורת: בחול, נונו ביש ילדים זיג זג, אנטון בפצפונת רועי באישה, בעל, בית, תיאטרון הקאמרי: ואנטון. גבינה שוויצרית באימא קוראז' וילדיה, גולגלה עידו בלקפוץ תיאטרון הנפש: בכולם רוצים לחיות. שבע בשבע. צוותא: מעל העננים. שחקן להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחק )אברהם הנשים העליזות מוינדזור בהצגות: אדם הוא )זרח, יסנוגורסקי(, כנרת כנרת סלנדר(, )מיסייה מרקנס(. עורבים )יראיה ג'יפ(, אדם

אם תראי אותי על הבמה, תתאהבי בי. איתי: על הבמה אני הרבה יותר יפה. על הבמה אני הרבה יותר גבוה. איך זה? אילנה: האישיות שלי גבוהה. איתי: אבל זאת אשליה. בחיים אתה נמוך. אילנה: לא, החיים הם האשליה. הבמה היא איתי: הדבר האמיתי, אני מאד גבוה.

14

- אביגיל נטלי אליעזרוב בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב, . בין ההצגות בהן 2012 , תל-אביב מסע השתתפה – בתיאטרון חיפה: תתחילי . בתיאטרון חני: הדוד מקס הציפור שעפה . בתיאטרון יפו: לחייך . אולי פיל . בתיאטרון מופע: מאחור . קובי האפס בתיאטרון צוותא: , איפה אתה 80- שנות ה בטלוויזיה: חי. שחקנית להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחקת בהצגות: דוד וניה )היאסינט(, תעלולי סקפן )אנג'ליק(, , החולה המדומה )סוניה( , עורבים )טניה( כנרת כנרת )מדמואזל בלאנש(.

אביגיל: שחור זה לא צבע. זאת תחושה.

15

גיא גיא גורביץ' - בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, תל אביב. התגנבות יחידים, ילד טוב קולנוע: . בתולות, סבנה . טלויזיה: ירושלים תיאטרון חיפה: אלעזר . זוכה הגמדים מתחת לשמיכות ב פרס השחקן פסטיבל חיפה . תיאטרון 2014 להצגות ילדים האינקובטור: הברון\ המדען . תיאטרון תמונע: אדמונד בבל ב . מסע של יום ארוך אל תוך הלילה ב שחקן להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחק בהצגות: הנשים העליזות מוינדזור כנרת כנרת )פיסטול, רוברט(, )אדון אדם הוא אדם )מרדכי(, ואנג, חייל(.

אני מרגיש מה זה גיא: תקוע עם התפקידים האלה שאני כל הזמן מקבל כאן, של המאהבים הסטריליים המתוקים, המקסימים, הרכרוכיים. עדין, פגיע, פגוע, אסטמטי, רוב ההערות בסוגריים אצלי זה נפעם להרוג. לרצוח. להתגלגל בחרא.

נמאס לי למות משחפת. נמאס לי להיות רגיש.

נרגש מפוחד... אני רוצה

16

- אנטון אריה צ'רנר בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגות: בקולנוע אגדות מיערות וינה, חלום ליל קיץ. לבנון, השיגעון הגדול, השתתף בסרטים: ועוד. בטלוויזיה הבודדים, סרק סרק זינזאנה, פלורנטין, השתתף בסדרות: הפוך, מעצר בית, החברה הטובים, השמינייה, מעורב ירושלמי, הפיג'מות, פצועים בראש, ועוד. , אניגמה, תנוחי, אמא ואבאז 2 ניו יורק שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף אילומינטוס, גימפל תם, אגדת בהצגות: חורף, נופלים בפח, אבא אובו, יובל, רופא בעל כורחו, אביב מתעורר, מי תהום, ינתי פרזי, לאונס ולנה, מה שבלב, האשה הגדולה מן החלומות, אהבה שיגעון תמונות שיקספיריות, סיפור אהבה מוזר, אתה קולט אותי?!, לס מואה ט'מה, עלילות עקביה, ירושליימה, הלילה וההר, דון קישוט, האשה )הפקה המופלאה שבתוכנו, רומיאו ויוליה יש מלחמה בחוץ, ישראלית - פלשתינית(, צוואתו של כלב, הא..הא.., קילר ג'ו, אנה גלקתיה, החתונה, אנטיגונה, מידה כנגד מידה, נוף ילדות, שמיים, האשה מן הים, שש דמויות מחפשות מחבר, הבתולה מלודמיר, השחף, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, חטא, האשליה, צל חולף, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, אדמה קדושה, אותלו, המצליחים, סוף משחק, אושר, הנסיכה האמריקאית, מלחמה על הבית, אהובת הדרקון, גן הדובדבנים, הנון של ראש העיר דוחקי הקץ, , ירושלים, ירושלים החדשה המקצוען. , גברים, הקמצן, הצוענים של יפו תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: )דוד דוד וניה )אליקים(, אוכלים )ארגנט(, )הכומר הנשים העליזות מוינדזור וניה(, עורבים )יחזקאל(, יחזקאל אבאנס(, )מיסייה טסייה(. . זוכה בפרס 2007 זוכה פרס קלצ'קין שחקן השנה בתפקיד ראשי בפרס .2009 התיאטרון הישראלי

היום אנחנו מעבירים אחד לשני, אנטון: בחינם, אסימונים של שנאה. אנחנו

הזמן, הוצאת שוקן, יהודה עמיחי, ירושלים ותל-אביב, תשל ו

מתמלאים בכעס ובתסכול ובמצוקה ובייאוש.

17

- גיזלה עירית פשטן בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. אשת האופה, המלאך הכחול, הפסנתר של ברטה, הנסיכה והרועה, חשבון פתוח, מפתח השתתפה בהצגות: בתיאטרון באר שבע - . פסטיבל תיאטרון יענקלה - 2004 . בפסטיבל תיאטרון קצר לשבור את הצופן, בית ברנרדה אלבה בתיאטרון הספרייה - לשניים. . רחמים ,2010 קצר בקטגורית שחקנית משנה בהצגה צל חולף. זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה 2000 זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , מטעם עיריית תל-אביב 2016 , ברש בקולנוע: שש דמויות מחפשות מחבר, כנגן המנגן, השיבה למדבר, קריפס, דון פרלימפלין שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, בגידה, מילה של אהבה, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה, צייד הפרפרים והמוות, בשיתוף תיאטרון הבימה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, שלוש נשים מחכות, בידרמן והמציתים, אדמה קדושה, קצרים וחתול, תמונות מחיי הכפר. 2 , נישואים, סוף משחק, אהובת הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, הקמצן )גב' אליס פורד(, הנשים העליזות מוינדזור )מריה ואסילייבנה(, דוד וניה )טואנט(, החולה המדומה בימים אלה משחקת בהצגות: )מאדאם ויניירון(. עורבים

החיים הם אשליה. של שעמום, של בנאליה, של המובן מאליו. אנחנו מנסים לפרק את המרצפות של הבית, לחטט בחול גיזלה: שמתחת, למצוא עפרון שבור, מצית ישנה, מטבע של גרוש. אוצרות של ילדות. עולם שלם כיסינו בריצוף של האחים גינדי. בתקופה כזאת, לחפש אוצרות בחול?... צריך להלחם. )לגיזלה( אבל אני הרגשתי שכל אלה מותרות. )לקהל( מרטין: מותרות הן עניין חיוני. בלי מותרות בן אדם חי חיים של בהמה. גם אהבה זה מותרות?! גיזלה: אהבה? ממי? מרטין: )גיזלה מצביעה על הקהל. מרטין מביט על הקהל.( אני לא מכיר אותם. מי הם? יושבים שם בחושך ומביטים בי. זה העניין. המבט. גיזלה: איזה מבט? מרטין: המבט שלהם מאיר אותנו. הוא האור שנופל עלינו עכשיו. בלעדיו נהיה כמו זר הפרחים הנבול הזה. גיזלה:

18

אני לבד. לגמרי לבד. אני לא יכול יואב: לתאר לך כמה אני לבד. ההרגשה שכל העולם קם עלי, ושאין לי מקום בטוח. אפילו לא כאן, איתכם... תעלולי בימים אלו משחק בהצגות: )אקא/ תהלה, האדרת )אוקטב(, ן סקפ דוד קי אקאקייביץ' בשמאצ'קין(, הנשים העליזות מוינדזור )טלגין(, וניה אדם )יהודה(, כנרת כנרת ּייג'(, ֵ )ג'ורג' פ )אוריה שלי(. הוא אדם - יואב יואב היימן בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן . זכה במלגות קרן שרת 1998 , נתיב .2007 ,1999 ,1998 לשנים על אש קטנה, פאזל, כן או בטלוויזיה: לא, החיים זה לא הכל, בתולות, ג'וני ואבירי הגליל. דילמת הדריין, מבצע חמניה. בקולנוע: אהובתי הנשואה, בתיאטרון פרינג': התקלה, מר קולפרט. שחקן להקת תיאטרון החאן. הש / מידה כנגד מידה, שמיים, תתף בהצגות: שש דמויות מחפשות מחבר, מלקו לם הקטן ומלחמתו בסריסים, השיבה למדבר, חיל פרשים אנו, מילה של אהבה, האשליה, צל חולף, החיים הם חלום, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, אדמה קדושה, נישואים, המצליחים, אותלו, אהובת הדרקון, משחיז הסכינים הסיני, סדר עולמי חדש, אושר, מלחמה על הבית, מולי סוויני, משחק של אהבה קצרים 2 , ומזל, חוקר פרטי, הקמצן וחתול, תמונות מחיי הכפר, הצוענים של יפו.

19

- אריאל אריאל וולף 2010 בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, במלגת הצטיינות, בשנת . התגנבות יחידים טלויזיה: כוונות טובות, משפחה טובה. קולנוע: )תיאטרון הקוביה(. תיאורמה בימוי: הלילה השניים-עשר, חוקר שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: קצרים וחתול, הקומדיה של 2 , פרטי, משחק של אהבה ומזל, הקמצן, גברים קאלאנדרו, הצוענים של יפו. )מלצר, איש אוכלים )ליאנדר(, תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: הנשים העליזות מוינדזור )תומאס דיאפוארוס(, החולה המדומה בטחון(, )נאופטולמוס, בנו של פילוקטטס )אליעזר(, כנרת כנרת איוּס(, ַ )דוקטור ק אכילס(.

גיא! גיא תתעורר. נלך הביתה. ברחוב שלנו כל החלונות אריאל: מוארים, בחדרים יושבים אנשים לארוחת ערב. צ'כוב היה חכם. חי לו בזוגיות נפלאה: )לאיתי( גיזלה: אשתו במוסקבה והוא בקרים. נשב לנו על הספה, מול הטלוויזיה, ניכנס למיטה, אריאל: נרדם מחובקים.

20

געגועים לעולם של אתמול ד ר חיים נגיד

, מעורר געגועים למציאות שהייתה פעם, אי שם, במרחקים: שיר ישן, רחוק... שיר ישן, רחוק פותח את המחזה ר ָ פ ָ יל ע ִ ב ְ שׁ ִ ה, בּ ֶ ד ָ י שׂ ֵ נ ְ ל פּ ַ ע ה ָ ל ָ ג ֲ ת ע ַ ע ַ נוֹס י ִ לּ ֶ י שׁ ִ ת ָ הוּב ֲ הּ א ָ וּב ה. ָ לּ ַ ל כּ ָ כּ ִ ה מ ָ פ ָ י שדה, שביל עפר, עגלה – כמה רחוקים הם מן המציאות הממוכנת, המסוכנת, האלימה, שבה מתכנסים - במחזהו החדש של מיקי גורביץ - חברי להקת תיאטרון בבית הקפה הקבוע שלהם, כדי ליצור הצגה חדשה, ש"תעלה את המורל לקהל ולעצמם". אבל המציאות ההרסנית אינה מניחה להם, ואחד מחברי הלהקה מגיע חבול ופצוע אל בית הקפה, לאחר שנפגע על ידי אלמונים, וכיוון שהוא מסרב להתפנות לבית חולים, מטפלים בו חבריו, ולאחר שחבשו את פצעיו והחליפו את חולצתו, הם ממשיכים לרקום את עלילת המחזה שיעלו, שאינה פחות מצמררת מן המציאות שממנה ביקשו להיגאל. מיקי גורביץ' מפגיש על במת התאטרון שלוש מציאויות: ההיסטורית, הבדיונית שיר ישן, רחוק..., כמו במחזות אחרים שלו, כך גם ב הבלתי נשכחת, שלוש מציאויות אלה נכרכות זו בזו ויוצרות מילה של אהבה והבימתית, וכמו בהצגותיו האחרות, כמו למשל ההווה שיר ישן, רחוק... מערבולת רגשית מטרידה. המציאות ההיסטורית, זו שנוהגים לקרוא לה המציאות החוצבימתית, היא ב האלים והעיר שבה מציאות מאיימת תוקפת ומקללת, ועוברי אורח תמימים הם קורבנות של חבורות רצחניות השועטות ברחובות. את המציאות הבדיונית מנסים חברי הלהקה לברוא במחזה שהם יוצרים, אבל הסיפור שהם ממחיזים מזעזע לא פחות מן המציאות שממנה ניסו להימלט, והמציאות הבימתית, זו שבה קיים חיץ בלתי נראה בין הצופים לשחקנים, גם היא מתערערת, כאשר השחקנים פונים לא אחת אל הצופים ומשתפים אותם בתהליך היצירה. בעוד שהתאטרון הריאליסטי שואף שהצופה ישקע במציאות הבימתית וישכח לרגע את עולמו, פה מזכירים לו שהוא נמצא בתיאטרון ומופיעים לפניו שחקנים. אין זו הצגה המבקשת לפוגג את תחושת המציאות של העולם "ההיסטורי". נהפוך הוא: זוהי הצגת תיאטרון העוקבת צעד צעד אחר יצירתה של הצגת תיאטרון, אך מרוב שהדמויות הפועלות בה מתאמצות ליצור עולם קסום שבו ישקע הצופה וישכח את עולמו שלו, העלילה הנוצרת תוך כדי כך, מזכירה לו ללא הרף שמדובר בתיאטרון ובתקופה היסטורית קשה. ההווה של ההצגה הוא ההווה של הצופים, והמפלט היחיד ממנו, הוא העבר הרחוק, העולם של אתמול, עולם של עגלות ושבילי עפר ואסימונים... כן. אסימונים. פעם נשארתי בלי אסימון והייתי צריך לטלפן למישהו באופן דחוף. מצאתי טלפון ציבורי וחיכיתי שהבחור שבפנים יגמור אנטון: את השיחה. כשהוא יצא ביקשתי ממנו אסימון. הוא הוציא ארנק ונתן לי. כשרציתי לשלם לו הוא אמר: אל תשלם לי, אבל אם מישהו יבקש ממך פעם אסימון, גם אתה- תן לו. (...) כשהבחור הזה נתן לי בחינם את האסימון שלו, התמלאתי בחום ובאהבה, אפילו בתקווה. והיום אנחנו מעבירים אחד לשני, בחינם, אסימונים של שנאה. אנחנו מתמלאים בכעס ובתסכול ובמצוקה ובייאוש...

21

ניר רון, עירית פשטן

מיכאל גורביץ' מנהל אמנותי: | דני וייס מנכ"ל: יגאל בן אריה, עינב בר, רות דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, עמוס אונגר - יו"ר, חברי הועד המנהל: יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, שרה ליסובסקי, יון פדר, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, דייויד קינדלר, אילן רומן, ניסן רז, יהודית שלוי, אורי שרף הלל שטיינברגר - יו"ר חברי ועדת ביקורת: בני בן צבי, אלי פלג, יוסי שובל

פרופ' נורית יערי יועצת אמנותית: ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית: : שיר גולדברג בימאית בית

נטלי אליעזרוב, דודו בן זאב, גיא גורביץ', יואב היימן, אריאל וולף, יעל טוקר, אודליה מורה-מטלון, שחקני להקת תיאטרונ החאנ: כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר תמר אלקן, אדי אלתרמן, רות בומרד, נמרוד ברגמן, לירון ברנס, דניאל גל, יהב גל, פיליפ דולב, אוהד ובר, ניצן לברטובסקי, שחקנימ להצגה: רן לשם, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, גאיה שליטא-כץ צוות תיאטרונ החאנ: רוני כהן; מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמיני טרטיבית: פולי ברינר; עוזרת מנהל אמנותי ועורכת תכניות: עמית ברומר; מנהל מכירות: אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוצ ומחלקה חינוכית: עדנה טוויג, שקד לוי; ניהול הפקה: נוֹש; ֶ נעמה א עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרונ: דנה סוחולוצקי; מנהלת יח י ציבור ואירועימ: עידן הרזון, יונתן לוי, מרטין קנטור; תאורנימ: עסאם אל-שריף; מנהל במה: קרן ברק; רכזת מנויימ: מרינה ברייטר; הנהלת חשבונות: דנה שעובי; הלבשה ואביזרימ: אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב, חאלד חמדאן; עובדי במה: מיכאל אבבו, איתן כהן; טכנאי קול: עדי אדרי, יעל אילן, מור היימן, מזל בן-זקרי, מיכל תמרי; קופאימ: שני אבנר; אחראית קופה: סופי מולדבסקי; איפור, פיאות ותפירה: אביאל דרורי, אליאור ברמן, בת אל אלפסי, קרן יניב, אירית אלירז, קרן ניר, אסיה יופה, )אחראית(, שירה אוחיון מח׳ טלמרקטינג: אחראית - יעל אלטוביה, סיון בוכהיים, נועם בוקובזה, אלנה בררס, עמית ויינברגר, אלכס ימפולסקי, גוני כתאיין-מאירי, דיילימ: הדסה דקל, נדב גרינהוט; אלעד לוטרבך, קטיה נובק, לינור נזרי, שיר עזרא, מעיין עטייה, דנה פיטרמן, אורי פישר, איילת קגן, הילה קסטל, טל שריר; מחמוד גית עובד הבית: עו"ד עמי פולמן יועצ משפטי: רו"ח יאיר אלון מבקר פנימ: אגודת ידידי תיאטרונ החאנ: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. dana@khan.co.il להתקשרות: אנו שמחים לגייס ידידים נוספים.

חברי אגודת הידידימ:

מירה וינשטין אילנה ויורם וקשלק יורם זיו ומיה גילון ציפי זרנקין ויואב איגרא נחמה חסון שרה ושלמה חסון נעמי ואבי חפץ דליה טלמור איטה ילין נאוה וחיים יפה עמליה כהן רעיה ואביעד כהנא חנה כלפון ויאן גונווג אברהם וחבצלת לורברבוים יפה ליבוביץ' הלה וחיים לי-רן מדלן מומצוגלו דינה ושלמה מור יוסף זאב ואורנה מחנאי הני מיטלמן לינסיה מצנר

אסתר נרקיס שמחה סיגן תחיה והרי ספיר שרה עצמון

ידידימ אורה ויעקב אחימאיר אורי ועדנה ארבל

עמיתימ רונית ואפי אברמזון מיכל ועמוס אונגר יעל ורמי ארז רוז ואליהו בן טובים בברלי וניר ברקת נורית ואהל וגבריאל הרמן רחל ויהודה וייס דן זיסקינד רנה ומאיר חת ארנה ואדוארד כהן רפי מרון תחיה ואברהם סנפירי לסלי סבה וורדה שיפר שלומית ופלג רדי אליס שלוי

שוחרימ נירה וישראל ברטל דברה ולואיס גרבר רות חשין נירית צ'רננסקי ג'ואנה ואברהם קושניר דורותי וגובי קרטס גאולה ואליעזר שמואלי

בתיה ארטמן שרה ארנסון עליזה אשד רות בורמן

עליזה ודניאל פאר יונה ואריה פינסון ענת ואלכס פינסטרבוש לינה פישר ברוריה פרסבורגר נעמי ודוד קאסוטו יהודית קרפ שילה וצבי רביב ציפי ואילן רומן )יו"ר( זיוה רותם ברטה רג ואן אורנה וצלי רשף תמר שילה דורית וחגי שמואלי תמר שנהר יהודה שפירא

דורית ויחזקאל ביניש מירלה ושרון במברגר ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון נטע בן פורת סוניה וזמיר בקל אראלה ומרדכי בר-און נעה וישראל בר גיל רות ברמן חביבה וחזי ברקלי תמי גוטמן רות גילאי דינה ויורם גרינשפן דפנה גרנות דגנית וטל דיליאן נעמי וינד

אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

רות מרון רחל מרין

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

22

A Far Away Song From Long Ago A Lyrical Comedy Written and Directed by Michael Gurevitch

Choreography: Renana Raz Music: Daniel Salomon Set Design: Svetlana Breger Lighting Design: Roni Cohen Costume Design: Judit Aharon Actors (in order of appearence): Nili Rogel - Ilana Nir Ron - Martin Itai Szor - Itai Natalie Eliezerov - Avigail

Guy Gurevich - Guy Arie Tcherner - Anton Irit Pashtan - Gizela Yoav Hyman - Yoav Ariel Wolf - Ariel

" We decided to create a new play. Our spirits were kind of low because of all that was going on and we were apprehensive about what is yet to come. We all agreed that the previous plans should be stopped and the thing to do should be something which would raise the mood of our audience and ourselves." Eight actors meet after a play at a small café near the theatre in order to come up with an idea for a new play. Whilst HDWLQJ DQG GULQNLQJ DQG LQ IURQW RI WKH DVWRXQGHG ZDLWUHVV WKH\ ¿QG WKDW WKH QHZ SOD\ KDV LWV RZQ UXOHV DQG LGHDV DQG also that its paths are not separate from those of life itself. Some of the actors change their personalities and discover in their friends and in themselves new faces - humoristic, surprising, melancholy. The outside world also penetrates into the little café, casting its shadow and leaving behind its telltale signs during the night which begins just before midnight and ends with the breaking of dawn.

Production Staff: Production Director: Edna Twig | Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen Assistant Director: Noam Peleg Program Editor: Poli Brinner | Photography: Gerard Alon | Program Design: Nutelstudio Public Relations: Dana Sukholutsky, The Jerusalem Khan Theatre

The performance lasts about 1 hour and 10 min. (without intermission)

Premiere: September 24th. 2016

23

www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' , טל 9354102 , ירושלים 2 להזמנת כרטיסים והצגות: מחלקת מכירות, דוד רמז